מיד אחרי 7 באוקטובר ראינו התפרצות אנטישמיות אלימה בכל העולם המערבי. בתי כנסת הותקפו ויהודים נפגעו ואף נרצחו. התקפות אנטישמיות שונות אירעו גם לפני 7 באוקטובר, כמובן. יש האומרים שיהודים בעולם צריכים להסתתר, בלי כיפה ובלי מזוזה. יש המציעים לא ללכת לבתי הכנסת כי מסוכן שם. האם אותם מציעים ויתרו על הליכה לסניף הבנק שמא יגיעו אליו שודדים? האם הפסיקו ללכת לקונצרטים אחרי שאירעו פיגועים במופעי תרבות?
כל עוד יהודי חי בגלות, בית הכנסת הוא המקום היחיד שבו הוא יכול להתאחד עם קהילתו הטבעית. קיימים ארגונים יהודיים מגוונים באופיים ובמטרותיהם. בית הכנסת הקהילתי הוא מקום של כולם, דתיים יותר ודתיים פחות, בלי הפעלת "דתומטר". מי שבא ברוך הבא.
ישראלים רבים שהעבירו את מקום מושבם לחו"ל יודעים זאת היטב. אפילו אם בארץ לא היו פוקדים בית כנסת, בנכר הם עושים את זה מדי פעם – בליל שבת, בחגים. שם פוגשים יהודים את אחיהם היהודים, שם יש אחוות אחים. בחו"ל, בית הכנסת חשוב לכל היהודים. גם בארץ רואים בתי כנסת נבנים ביישובים שבהם לא היו בתי כנסת במשך שנים. המלחמה גרמה להתעוררות אמונית ולהתקרבות לתפילה ולבתי הכנסת.
לכל היהודים, להוציא בודדים, חשוב שצאצאיהם יישארו בתוך העם היהודי. מעבר לעניין ההלכתי, המניין בבית הכנסת הוא חוויה של יחד. כולנו מרגישים את זה בתפילות יום הכיפורים. בלי הקשר הקהילתי אנחנו כמו דגים מחוץ למים – נחנקים.
לאחינו שעדיין בנכר: אל תעזבו את בתי הכנסת. עתידים בתי הכנסת שבנכר שישתקעו בארץ ישראל. ונזכור: צרות היהודים בנכר הם כאבי גסיסה, ובארץ ישראל הם חבלי לידה.
הכותב הוא חבר ב"מבטחי" – פורום מפקדים לאומי
התרעות פיקוד העורף