אז את הימים הקרובים נקדיש למימוש המילה שהוזרקה לכולנו לתוך הווריד בשלוש השנים האחרונות. מי שמכנים את עצמם המחנה הליברלי בישראל, מחבבים אותה רק בצורת צרחה, אם אפשר בצמוד למילת הגנאי "ביביזם". אז בואו נצעק אותה יחד: ד-מ-ו-ק-ר-ט-י-ה! שילמנו את חובנו לחברה? יופי.
אם כבר דמוקרטיה, בואו נתרכז באירוע הכי דמוקרטי בפוליטיקה. תמצאו אותו דווקא במפלגת השלטון, זאת שהשמאל מתעקש כל כך להבהיל את הציבור בחזונותיו שהיא מביאה עלינו דיקטטורה. הבחירות למרכז הליכוד יתקיימו ביום שלישי, ובהן ייבחרו 3,500 הצירים המרכזיים ועל בסיסן ייקבעו גורלות במפלגה.
האיום של מלניה
אלא שכאן מגיע הטוויסט הגאוני - הסטרפלס. הכתפיים של מלניה, ירחם השם, היו חשופות. מה מנסה לומר טראמפ בין החיבוקים, הבריתות והבשורות? ובכן, אדוני, מר סלמאן, ארה"ב היא בעלת הבית, וכך זה יימשך. אנחנו, אומרות הכתפיים המושלמות של מלניה, נישאר האימפריה של העולם, לא נתקפל עבור אף מדינה, גם לא לשם הכבוד. ננהג כפי שנרצה, ונמשיך להיות פתוחים וליברליים.
זאת חתיכת סנוקרת של מודרניזציה בפנים של בן סלמאן, שבעצמו טוען תמיד שהוא שואף לקדמה. בואו נראה איך הוא מתמודד. מה שבטוח, השמלה של מלניה עוד תופיע בספרי ההיסטוריה. השאלה היא אם המילים שלצד התמונות יספרו על שלום עולמי, או על פיצוץ יחסים שהוביל למלחמת תרבויות.
טעם החיים
איזה כיף עומד להיות כאן בעוד חודש: פקקי ערב אינסופיים בכבישים, פחמימות מוגזמות שחונות לחודשים ארוכים בבטן, ומריבות קטנות על מי יארח בנר ראשון ומי בנר שמיני. חנוכה מגיע! מכיוון שכמו תמיד אני מסרבת לדהור עם העדר, לא אחתום על משכנתה ולא אגייס ערבים כדי לרכוש סופגנייה במחיר של אוטו קטן. העברתי השבוע את המלאכיות הקטנות שלי היכרות עם הסופגנייה הקלאסית. הכי פשוטה וטעימה. בצק בשמן, סוכר למעלה, יאמי.
הגאווה שלי על היצירתיות המתפרצת חטפה מקלחת צוננת על העיצוב "שאין אותו בטיקטוק כמו הסופגניות היפות". לא עזרו כל המור"קים שהעברתי להן על משמעותה הקסומה של הסופגנייה הפשוטה עבורי כשהייתי בגילן, הרבה לפני שהחג הזה התפלצן והתמסחר. לסיום, סיפקה הקטנה את מכת המחץ שסיכמה בחדות את פערי הדורות: אמא, לסופגנייה יש טעם של נובימול.
התרעות פיקוד העורף