מכיוון שלטענתו של הררי אין בסכסוך היהודי־ערבי שום היגיון – צריך ואפשר לפתור אותו. כי אם לא נעשה כך, במקום "שתי מדינות לשני עמים" נקבל "אפס מדינות לאפס עמים". ואיך נפתור את הסכסוך? הכי פשוט בעולם: באמצעות נדיבות. "הישראלים צריכים להפסיק להתמקח על כל גבעה ומעיין. שלום טוב הוא לא שלום שנותן לישראלים עוד דונם ועוד עז, אלא שלום שנותן לישראלים שכנים טובים... גם הפלסטינים צריכים להיות נדיבים. מה שהם יכולים לתת לישראל זה לא עוד הר טרשים או עוד עץ זית, אלא משהו יקר ערך הרבה יותר – לגיטימציה".
השטחיות המובנית, המכוונת בכתביו של הררי, היא שתרמה לפרסומו העצום. מומחים בהיסטוריה, בפרה־היסטוריה ובארכיאולוגיה טחנו את חיבוריו לעפר דק - והוכיחו כי טיעוניו רצופי טעויות ומסקנותיו אינן מבוססות. אבל הוא מכר אותם ב־50 מיליון עותקים, ומתנגדיו מופיעים רק במאמרים מדעיים שהציבור הרחב לא קרא, וברוב המקרים – אפילו לא שמע עליהם. "קול המון כקול שדי" קבע הפתגם הרומאי, וההמון הצביע בחנויות הספרים ובאינטרנט בעד הררי. מנהיגים חשובים שלא רצו או לא היו מסוגלים להתעמק בטקסטים מדעיים העדיפו אותו, הוסיפו לפרסומו, וקבעו עובדה: הררי נחשב לאחד מגדולי ההיסטוריונים בדור הזה.
הררי כותב כי ארץ ישראל "גדולה ועשירה מספיק כדי ששני העמים יחיו בה בביטחון בשגשוג ובכבוד". אינני בטוח ביחס לגודלה ועושרה של ארץ ישראל הזעירה, על סף המדבר, אבל יבשת אירופה היא ודאי כזו - ובכל זאת התחוללו בה שתי מלחמות עולם עקובות מדם "בלי סיבות אובייקטיביות", למעט הרצון לשלטון ועוצמה בלתי מוגבלת של הצדדים. כלומר: סיבות סובייקטיביות.
כלומר, לא "סיבות אובייקטיביות", לא מלחמה על אינטרסים חיוניים לקיום העם, שבלעדיהם ייכחד, אלא התנגשות בין אידיאולוגיות סותרות או מלחמות דת. אלו הביאו למלחמות הממושכות ביותר, העקובות מדם ביותר, בהיסטוריה האנושית. ההיסטוריון הררי שכח או התעלם מהן, כי הן לא התאימו לתזה שלו, שאין "סיבות אובייקטיביות" לסכסוך בארץ ישראל, ולכן היה יכול להגיע להמלצה שאיך־לא־חשבו־עליה־עד־היום: להיות נדיבים.
לשיטתו, אם אין בסכסוך היגיון או "סיבות אובייקטיביות", אפשר לפתור אותו. השכל הישר אומר ממש ההפך. דווקא אם "יש היגיון" בסכסוך, אפשר לפתור אותו בכלים לוגיים. אם הוא "נטול היגיון" וחסר "סיבות אובייקטיביות", למשל מלחמת דת, אי אפשר לפתור אותו בכלים הגיוניים. לך תשכנע את השיעים והסונים שממש לא חשוב אם הח'ליף עלי היה האימאם האמיתי ויורשו של מוחמד לפני 1,300 שנה. שיגלו נדיבות, יוותרו על הוויכוח ויפסיקו להרוג זה את זה. זה פשוט. הגיוני. מענין למה זה לא קורה. אולי כי יובל נח הררי עדיין לא טיפל בסכסוך הזה.
נניח שנהיה "נדיבים" לערביי ארץ ישראל ונפסיק להילחם על טריטוריה. ונניח שמנהיגי הערבים בארץ ישראל יגיעו למסקנה כי די אם יעניקו לנו "לגיטימציה" לקיומנו בישראל כדי שישרור כאן שלום. האם אז, להבנתו של הררי, יחדל האסלאם הפונדמנטליסטי מלשאוף להשמדת ישראל? האם הררי אינו יודע כי עצם קיומה של מדינת כופרים באדמת "ווקף" מוסלמית הוא סיבה מספקת להמשך מלחמת דת עד להשמדתנו? אם נסכים חלילה להקמת מדינה פלסטינית בלב המולדת שלנו, בגבולות 67' למשל, האם האיראנים יבטלו מיד את פרויקט הגרעין שלהם, שכל תכליתו השמדת הישות הציונית בארץ ישראל?
ההיסטוריון הררי מדבר כמלכת יופי שזה עתה נבחרה, המבטיחה לפעול להשכנת שלום עולמי, כמו ג'ון לנון, המבטיח שאם רק נעז לדמיין - העולם יהיה מושלם. לא יהיו מדינות והרג ורכושנות. האם הוא לא למד דבר על הכוחות המניעים בני אדם?
ונניח שניקח משהו ממש חזק, כמו לנון, ונרחף בהזיות ובהן 90% מערביי ארץ ישראל רוצים לחיות איתנו בשלום (היום הרוב המכריע שלהם תומך בחמאס) ויסכימו "להכיר בלגיטימיות" של מדינה יהודית בארץ ישראל, האם שכח הררי שההיסטוריה נקבעה בידי יחידים? האם "רוב דומם" ערבי יוכל למנוע ממיעוט ג'יהאדיסטי לשלוט בו בכוח ולהוביל אותו לעוד ניסיון להשמיד את ישראל? ובניסיון הזה כבר יעמדו לרשותם כל השטחים שישראל - ב"נדיבותו" של הררי - תוותר עליהם, בהתעלם מלקחי העבר של אוסלו (האינתיפאדה השנייה) וההתנתקות (7 באוקטובר). ואז נוכל לצעוק שהבטיחו לנו לגיטימציה, אז למה עוד מלחמה.
התרעות פיקוד העורף