ב־2010 הוזמנתי לפאנל של BBC בלונדון. נאמר לי שישתתפו בו שני ישראלים ושני פלסטינים בדיון מאוזן. באולפן מצאתי שמונה משתתפים ערבים, ביניהם עיתונאי של חמאס, סורי תומך אסד ומצרית שהתבטאה באנטישמיות. על כל מילה שאמרתי הותקפתי מכל עבר, כשגם שני המנחים הצטרפו למתקפה. ההאשמה המרכזית הייתה אז, אחרי "עופרת יצוקה": ישראל מבצעת רצח עם בעזה. בסיום התוכנית הבנתי שזו לא הייתה טעות בהפקה. זו הייתה בחירה. יד מכוונת נגד כל מי שמסביר את ישראל.
העיוותים האלה לא קרו בוואקום. הם מגיעים ממערכת שבחרה, שוב ושוב, להעדיף נרטיב על פני אמת. שונאי ישראל יודעים שלא היה באמת רצח עם בעזה, אבל הם משתמשים בשפה מערבית, מנותקת מהקשר, שמעוותת את המציאות כדי לקעקע את הזכות של ישראל להגן על עצמה ואת הלגיטימיות שלה להתקיים כמדינה יהודית ודמוקרטית.
אני לא יודע מה כוונתם של מנהלי BBC, האם הם חלק מיורי השנאה שיודעים שלא היה רצח עם, או שהם אידיוטים שימושיים שמפיצים את התעמולה האנטי־ישראלית כאמת צרופה בשם ערכים פרוגרסיביים. והאמת היא שיש עוד הרבה גופים, מדינות ואנשים שיצטרכו לתת יום אחד דין וחשבון על אחת מעלילות השקר הגדולות של המאה ה־21: שישראל ביצעה רצח עם בעזה. וכן, גם פה בישראל נצטרך לפתוח את הפצע הזה, להבין מה גרם לקבוצה של עיתונאים ואקדמאים ישראלים להדהד האשמות נגד המדינה שלהם.
התרעות פיקוד העורף