גם ההיבט המבצעי תופס מקום: ברגע שקמה ישות ריבונית, החופש של צה”ל לפעול בשטחה משתנה. פעולות יזומות נעשות שנויות במחלוקת בזירה הבינלאומית. ישראל לא יכולה להתנהל לאורך זמן במציאות שבה כל תגובה לגיטימית מביאה עליה גל האשמות.
החברה הפלסטינית מפוצלת עמוקות: הנהגה חלשה, יריבויות, שחיתות, חוסר אמון והיעדר מנגנוני ביטחון יציבים. הקמת מדינה איננה קסם שמעלים בעיות, אלא להפך. היא עלולה להעצים אותן ולהפוך אותן לאיום ישיר על ישראל.
צריך לזכור שעשרות שנים של קיפאון מדיני יצרו ייאוש עמוק בצד הפלסטיני. ייאוש איננו מצב סטטי. הוא דלק שמזין קיצוניות. בלי אופק, הארגונים הקיצוניים מקבלים רוח גבית.
גם הזירה הבינלאומית משתנה. דור צעיר בארצות הברית ובאירופה גדל לתוך תמונה פשטנית. בעיניו, המשך קיפאון נראה כחוסר נכונות לשינוי. ואם ישראל לא תנהל את זה נכון, המחיר ימשיך לעלות בכל שנה, בכל מערכת בחירות ובכל דיון באו”ם.
הקמת מדינה פלסטינית ללא תנאים ביטחוניים מחמירים וברורים היא כמו פצצה מתקתקת, אבל גם היעדר מדינה פלסטינית יכול לייצר מציאות של קיצוניות ולחץ בינלאומי גובר. זו איננה סימטריה. ישראל היא מדינה ריבונית עם אחריות ביטחונית כבדה. הפלסטינים אינם שם. אבל החוכמה אינה לבחור צד אחד ולהתעלם מהאחר.
ביטחון ישראל הוא הבסיס שממנו חייבים להתחיל. שום הסדר לא יכול לקום בלעדיו. אבל הוא לא יעמוד לאורך זמן אם בצד השני יישאר חלל ריק שמייצר תסכול. ותסכול מייצר קיצוניים שממחזרים שנאה ואלימות. מדינה פלסטינית שתקרוס או היעדר כל אופק שידחוף את האזור כולו אל עבר מפץ הם סכנה ממשית למדינת ישראל.
ישראל צריכה ליצור בעשור הקרוב מציאות יציבה ובטוחה לעצמה, ובמקביל, לתת לאנשים שמעבר לגדר אפשרות אמיתית להתחיל לצאת ממעגל הטרור והייאוש, שתמיד חוזרים אלינו.
התרעות פיקוד העורף