אלימות בחברה היא רעה חולה שכולנו היינו רוצות לראותה נעלמת מן העולם. אך כדי להבין כיצד למגר אותה, עלינו לשאול בכנות אם מדובר בתופעה שמקורה בתרבות, בחינוך או בהיעדר השקעה מספקת במשאבים ובמדיניות. זו אינה שאלה פשוטה והיא מחייבת אותנו לבחון מחדש את גבולות האחריות המשותפת שלנו כחברה, כקהילה וכמשפחה.
אלימות כלפי נשים היא אחת התופעות הכואבות והמושתקות ביותר. קל להזדעזע מאלימות פיזית, זו שנראית לעין וניתנת למדידה. אך זוהי רק שכבה חיצונית של מציאות עמוקה הרבה יותר. מתחתיה מסתתרות צורות אלימות שקטות, מתוחכמות ולעיתים הרסניות יותר. מספר הנשים שנרצחות מדי שנה, לעיתים "בשם אהבה", "כבוד המשפחה" או קנאה, מזכיר עד כמה עמוק השבר ועד כמה גדולה האדישות הציבורית.
כך למשל, אלימות רגשית הנשענת על השפלות קטנות, פגיעה בכבוד ושחיקה איטית של העצמי. אלימות כלכלית, אולי המורכבת והחמקמקה מכולן, שוללת מהאישה שליטה במשאביה, מונעת ממנה קיום בכבוד ומייצרת תלות מסוכנת. היא סמויה, מתוחכמת ולעיתים עטופה במעטה של "דאגה". לא פלא שרבות כלל אינן יודעות לקרוא לה בשם, ובוודאי אינן מדווחות עליה.
הבעיה המרכזית היא שנשים לא תמיד מזהות את האלימות הכלכלית: הן לא מדווחות, לא משום שהכול בסדר, אלא משום שאין להן שם למה שקורה. רק לאחר תשאול מקצועי, כשמישהו מסייע להן לחבר את הנקודות, מתבררת התמונה: למעלה מ־90% מהנשים שנפגעו מאלימות כלשהיא בתוך התא המשפחתי חוו גם אלימות כלכלית. הן לא "דיווחו" עליה. הן גילו אותה.
התופעה יכולה להתחיל ב"מחוות תמימות": בקשה לעזוב עבודה, לדחות לימודים או להתרחק מהמשפחה. אך מאחורי המחוות הללו מסתתר מנגנון ברור: ניתוק האישה ממקורות הכוח שלה, כלומר, כבוד, חופש ויכולת בחירה. כדי להתמודד עם התופעה, על החברה להעניק לה שם ברור. ההגדרה מייצרת הכרה, חקיקה וכלים משפטיים שיכולים להגן על נשים.
מודעות ציבורית היא כלי מפתח נוסף: כשנשים וגברים מבינים שמדובר במנגנון שליטה ולא רק בסכסוך זוגי, אפשר לזהות את הסימנים מוקדם ולעצור את ההידרדרות. החינוך הכלכלי מהווה את הבסיס לשינוי ארוך טווח: עצמאות כלכלית אינה פריבילגיה, אלא מנגנון הגנה שמאפשר לאישה לבחור, לתכנן ולבנות חיים בביטחון.
כאשר אלימות מגיעה לשיא, נשים ניצבות מול בחירה בלתי אפשרית: להישאר במערכת שפוגעת בהן או להתמודד עם הקשיים הכלכליים והחברתיים של פרידה. הבחירה הזאת לא צריכה להיות אחת של חיים או הישרדות. לאשמה ולבושה אין מקום כאן. אין זו אשמת הקורבן. ההחלטה לפנות לעזרה, לקבל תמיכה ולחפש דרך להגן על עצמן היא לא רק אפשרות, אלא לעיתים הצעד הראשון לחיים בכבוד ובחירה אמיתית.
עצמאות כלכלית היא הכלי שמאפשר זאת. זו אינה פריבילגיה, אלא תנאי בסיסי לחיים של שליטה והחלטה על גורל עצמאי. כשהחברה מבינה את המנגנון הזה ותומכת במי שנפגעות ממנו, ניתן למנוע חלק מהנזק ולספק הזדמנות אמיתית לנשים לבנות את חייהן מחדש.
התרעות פיקוד העורף