בעסקי הובלת בקר זה נקרא stampede. כאשר משהו מבהיל את העדר, שפותח בריצה מבוהלת ורומס את כל שנקרה בדרכו. לפחות בתיאוריה וחשיבה מעשית, אמריקאים רבים החליטו לא להתעלם מכתובת האש שנדלקה בוושינגטון.
בשיחות עם גופי תקשורת רבים, מבהירים אזרחים אמריקאים רבים כי כוננות העזיבה עלתה הילוך לפני שטראמפ נבחר. כמאמר הפתגם האמריקאי: “בפעם הראשונה הבושה היא שלך; בפעם השנייה הבושה שלנו".
חישוב מהיר שערך זוג אחד, העלה שנותרו להם 76 ימים למכור את ביתם, את המכונית ושאר מיטלטלין, ולהעביר ארבע נפשות, שלושה כלבים ושני חתולים לברצלונה.
הבעל אמר: “יש לנו יותר זמן, האסון לא יהיה מיידי". אשתו אמרה: “לא, אנחנו חייבים לצאת מכאן לפני השבעת טראמפ לנשיא". “היא צדקה", מודה בעלה.
שעות ספורות אחרי כניסתו לתפקיד, חתם טראמפ על צו נשיאותי שהגדיר (שוב) שני מינים בלבד באמריקה: זכר ונקבה. שנים של מאבק נחוש של קהילת הלהט"ב ירדו לטמיון. אזרחים שבדרכון שלהם מופיע X היכן שבדרך כלל כתוב "גבר או אישה", לקו בחרדה מיידית.
זאת הייתה התנפלות אלימה על הישגים שעליהם עמלו עשרות שנים. לזוג, שדיבר עם CNN, יש בן שבדרכון שלו כתוב X. הם מרגישים שנמלטו בזמן.
בחודשיים הראשונים של 2025 מספר הבקשות של אזרחים אמריקאים לדרכון אירי עלה ב-60% מ-2024. צרפת דיווחה שבשלושת החודשים הראשונים נרשמה עלייה תלולה של בקשות לוויזה לשהות ארוכה.
בתוך המארג האנושי השגרתי, נטוו מפורסמים שהמיקרופון שלהם גדול יותר והם חוששים פחות מחרונו של טראמפ ומהקלגסים העומדים לרשותו.
אלפי אמריקאים מגישים בקשות לאשרות כניסה לאירופה, בעיקר לפורטוגל, ולאיים הקריביים, שם מקבלים אזרחות בהליכים קצרים יחסית. לפעמים עליך להתחייב ולקנות בית או חלקת אדמה.
אזרחים אמריקאים ששוקלים לקנות בית שני מחוץ לפלורידה מוכת הסערות והשיטפונות, יכולים לקנות דירה נוחה בנוויס או באי אחר, במחיר ממוצע של 325 אלף דולר.
עם הרכישה הם הופכים לזכאים לאזרחות בתוך שלושה חודשים. חובב טבע יכול למצוא חיים חדשים בקוסטה ריקה, שמוכרת בתים ב-150 אלף דולר ומסלול מזורז לאזרחות.
אנשים מחפשים לרוב אזרחות נוספת כשהם חיים במשטרים לא דמוקרטיים ומרגישים נרדפים ובסכנה קיומית; או משום שהדרכון שלהם מקשה על תנועה חופשית בינלאומית, מכיוון שאינו חביב על רשויות הגירה שונות.
כדי לשרת את ההגירה האמריקאית החדשה, הוקמו חברות שהקליינטים שלהן בעבר היו מפקיסטן, ניגריה, הודו ובריטניה. נותני השירותים האלה לא העלו בדעתם שהקליינטים הגדולים שלהם יהיו אמריקאים, “משום שהמשטר האמריקאי הנוכחי מגמגם ומאיים".
הצרפתים היו הראשונים לזהות את פוטנציאל ההגירה של אמריקאים מבועתים והציעו מסלול אטרקטיבי. אוניברסיטת מרסיי מציעה “מקלט מדעי" לחוקרים ומדענים שנמלטים מההתנפלות המכוערת והכוחנית של טראמפ על מוסדות אקדמיים יוקרתיים. באוניברסיטה התקבלו 500 בקשות ל-20 מקומות.
התלבטות היא מילת המפתח בלב הדיון הזה. אמריקאים לא מעטים שוקלים ברצינות גמורה רילוקיישן, אבל מעטים עוסקים בזה ברמה ביצועית. יש במגמה לא מעט “תחזיקו אותי לפני שאני עוזב", אבל ברקע יש התייחסות רצינית להידרדרות הדרמטית באיכות החיים ובחשש קיומי אמיתי לעתידה של אמריקה ולתושביה שאינם עשירים ומבוססים.
התחושה היא שאמריקאים שומרים לעצמם אופציות פתוחות: “זאת ההכרה החדשה", מסביר אחד ממורי הדרך הגלובליים, “אני עשיר וכספי מפוזר בתבונה בנכסים, איגרות חוב ומניות, אז למה לעזאזל עליי להסתפק במדינה אחת בלבד שבה אני אזרח וגם חי בה? זה לא הגיוני".
גם מי שקיוו ששובו של טראמפ לבית הלבן הוא חלום בלהות שניתן יהיה להתעורר ממנו במהירות, לא יכלו להתעלם מהמגמה הכללית והרוח הרעה שנשבה מהתנועה שהקים.
“לא ידעתי אם טראמפ ייבחר שוב", אמרה מורה שעזבה ב-2023 לקורק, אירלנד. “אבל ידעתי מהו פאשיזם. יותר מטראמפ, זה היה כישלונם של הדמוקרטים וההכרה שאין מי שיגן עליי מפני ימין צמא כוח ואלים.
אם לא היה לטראמפ בייס גדול ורעב, הוא יכול היה להיות הדוד המשוגע שמקלל עוברים ושבים מהמרפסת. אבל לא יכולתי להתעלם מהתמיכה בו. מדוע יש באמריקה תמיכה כה גדולה בפאשיזם? אני לא מרגישה בטוחה לשוב למדינה שאינה מכירה בדחפים הפאשיסטיים שלה".
נגר גמלאי ואשתו המורה ממדינה במערב התיכון גילו, כמו רבים לפניהם, שהפנסיה שלהם תיקח אותם רחוק ותיתן להם חיים נוחים יחסית מחוץ לאמריקה, הנמצאת בצלילה אינפלציונית וכורעת תחת נטל המכסים שהטיל טראמפ על מוצרי יבוא מכל העולם.
אבל לא רק זאת; “אמריקאים רבים מחפשים חיים שלווים, הפוכים מעורף מכווץ בכוננות מתמדת שהם חיינו כעת. הם רוצים לחיות את חייהם בלי לדאוג לביטחונם. הם מסרבים לחיות תחת איום מתמיד של שיטת ממשל מתמוטטת".
תחילתו של הדיון המפתיע בנושאים של אתוס אמריקאי עתיק של פטריוטיות בכל מחיר ומזג אוויר הייתה במגיפת הקורונה. על אזרחים אמריקאים, גם העשירים בהם, נאסרה הכניסה למדינות שבהן נהגו להתפנק בעבר.
השערים הוגפו. גם על מטוס פרטי שעלותו 50 מיליון דולר, נאסר לנחות באירופה. לא משהו שאמריקאים, בשבתם כשליטי היקום, היו מורגלים בו.
ימי החירום חלפו עם המגיפה, אבל תחושת אי-הידיעה וחוסר הביטחון נותרו בעינם. אמריקאים רבים חשו שהם הולכים על גחלים לוהטות: ירי המוני בבתי ספר, מקרים בוטים של גזענות שיטתית וההסתערות על גבעת הקפיטול ב-6 בינואר 2021. גם שינויים אקלימיים שאמריקה הקפידה להתעלם מהם באדיקות, הפכו לאסונות טבע מוחשיים, כשריפות ענק והוריקנים אימתניים.
אינפלציה הבריחה את המשקיעים, וזעזוע המוח מחילופי הנשיאים טראמפ-ביידן-טראמפ הבהיר כי הפוליטיקה הפכה אלימה, נקמנית ותוקפנית מבעבר. אמריקאים איבדו את שארית אמונתם בממשל; הם חוששים מאיכות האוויר ומהידרדרות בחינוך ילדיהם והם מחפשים אלטרנטיבות.
אמריקאים תמיד חיפשו בית נוסף, רצוי בעיר קוסמופוליטית שהקרינה את ההילה של מרכזו האינטלקטואלי של העולם. אבל הם היו מעטים ונקראו Ex-patim.
לא פחות, הם רצו על פי תפיסת עולמם, להימנע מלשלם מיסים. חלקם הפכו לדוברים קולניים נגד אמריקה וויתרו על אזרחותם האמריקאית אחרי שדרכון של ארצם החדשה היה בידיהם.
זה לא אמור להפתיע ישראלים, אבל אמריקאים שאינם עשירים דיים לקנות לעצמם בתים ואזרחות זרה, גילו את הקו המחבר בשם המשפחה שלהם.
לשם כך הם זקוקים למשפטנים שזאת התמחותם שיעזרו להם לחצות את המבוך הבירוקרטי. מדינות באירופה התרגלו לאמריקאים שרוצים להרחיב את האופציות שלהם ובאותה הזדמנות להוריד את עלות החינוך הגבוה, ביטוח הבריאות וחינוך הילדים.
על פי הערכות שונות, כנראה ש-40% מהאזרחים האמריקאים זכאים לדרכונים אירופיים דרך אבות אבותיהם. ב-2024 התקבלו באירלנד 31,825 בקשות לאזרחות מאמריקאים; אוסטריה קלטה 1,914 אמריקאים, ובריטניה בודקת 6,100 בקשות שהוגשו לה.
“אמריקאים הפכו למאוד פרגמטיים", אומרים משפטנים המתמחים ב"אזרחות מולדת", “חלקם גמלאים, מי שסבתם הייתה פולנייה והם נורא אהבו אותה. חלקם רוצים ללמוד מבלי להיות חייבים עשרות אלפי דולר לממשלה". אמריקאים, כך הקונצנזוס, עובדים על תוכנית מילוט, אם יש להם פנאי ואמצעים להפיק תוכנית כזאת.
ויש גם, כמה צפוי, יהודים; הנודדים התמידיים. קלסתרון אופייני: הצביע לקמלה האריס ואינו מצליח להתרגל לרעיון שטראמפ נשיא; לא יהודי מאמין אבל הולך לבית כנסת בחגים; והוא אוהב לחיות באמריקה בליבה של קהילה קרובה ותומכת.
למרות כל אלה, הוא בסופו של תהליך בן שנה: רכישת בית בפורטוגל. תחילת הדרך היא השקעה של חצי מיליון דולר במחוז חפצו. כאשר דוחקים בו, הוא מודה שהמניע האמיתי לחפש חיים מחוץ לאמריקה, היה החשש לביטחונו.
הוא מרגיש מאוים ממי שמצדיעים במועל יד נאצי מימין, ומתומכי הפלסטינים משמאל. הוא יודע מספיק היסטוריה ומאמין כי מי שחוזרים ומשננים “לעולם לא!" או “זה לעולם לא יקרה כאן", חולמים בהקיץ. על השאלה מדוע לא ייקח אזרחות ישראלית שכל יהודי יכול לקבל, יש לו תשובה מוכנה: “אני לא משוכנע כי אשתי מאמינה ברעיון של לחיות בישראל. זה לא מקום אידיאלי בעיניה".
אבל החשש גדול ועמוק יותר מגל אנטישמיות באמריקה. זאת הרתיעה מלחיות בפחד כל הזמן מהתהייה לאן אמריקה הולכת והאם כוחות הטוב ינצחו בסוף את תועפות הבולשיט שממשל טראמפ מפזר סביבו. החשש הזה מאפיין את כל המיעוטים באמריקה. לטינים, אסייתיים ואחרים.
התחושה הקשה היא שהנצרות האמריקאית בגלגולה המודרני כבר אינה רק הבעת עמדה אמונית. תחושת המיעוטים, שהם חוזרים לבית המהווה מקלט פיזי ופסיכולוגי ולא רק נוחות של שפה ואידיאלים, אלא גם ביטחון אישי והזדמנויות לכולם, לא התממשה אלא התמוטטה.
קלגסי ICE מעלימים מרחובות ערים גדולות מי שנראה להם כהה מדי, מפעילי משאיות אוכל וסטודנטים זרים בעלי דעה. זה סיוט מהסוג שסימן את התחלת הסוף בגרמניה הנאצית.
שנת 2025 הייתה השנה הראשונה שבה חוותה אמריקה הגירה שלילית. פחות מהגרים נכנסו לאמריקה מאשר אמריקאים שעזבו אותה. למצב הזה אחראית מדיניות ההגירה האכזרית של טראמפ וההתעללות המתמשכת במהגרים. זה לא התחיל עם טראמפ.
זאת אינה ריצת אמוק לנמלי יציאה מאמריקה, אבל היפוך מגמה היסטורי. את המאבק הקולני יותר, שאיום על הגירה בצידו, מנהלים ידוענים שאינם חיים בחשש אמיתי שטראמפ יפעל נגדם.
תשישות הגובלת בהסתגלות למצב החדש, מאפיינת את הציבור היגע הזה, שתקוותו נגוזה כאשר הבין שהקדנציה הראשונה של טראמפ לא הייתה חד-פעמית כמו שהם קיוו.
הם רואים את המאבק הארוך לשוויוניות בפני החוק נסוג שנות אור. אם יש להם ילד שאינו שייך לקטגוריות המסורתיות, אין ספק שהם חיים באיום מתמיד שיאונה לו רע וכי זכויותיו יילקחו ממנו. זה מכלול הסיבות שבגללן מתארך התור, לפחות סמלית, ליד שערי היציאה מאמריקה. אם לא מיד, שלפחות יהיה להם כיסא מפלט.
התרעות פיקוד העורף