התופעה האחרונה היא המדאיגה ביותר עבור המשקיעים, שכן אנחנו בעידן שבו ההון האנושי הוא הנכס היקר ביותר לחברות מצליחות (לא רק חברות מסחריות).
למזלה של המניה הישראלית, לרובנו אין ברירה אלא להשקיע בה גם כשהיא שוקעת: המיסים שאנו משלמים, החיסכון הפנסיוני שלנו ואפילו הרכוש שלנו (רובנו מושקעים כבדים בנדל"ן, גם אם הוא כולל רק דירת מגורים יחידה, זו שבה אנו גרים). מושקעים בעל כורחנו.
זה לא אומר שלא היינו משקיעים מתוך ציונות (למשל) מעין השקעה שאמורה להניב לא רק ערך חומרי אלא גם חברתי-אידיאולוגי, אבל בואו ונודה באמת: לפעמים הערך המוסף האידיאולוגי הוא כזה שבו אנחנו משכנעים את עצמנו, מאחר שאנו כבר ממילא מושקעים פה עד צוואר.
מה יגבר לאורך זמן – הסיכויים או (חלילה) הסיכונים? אודה שאיני מתיימר לדעת. אבל בהשקיפי על הנהרה השפוכה על פני הצופים בזיקוקים המתפוצצים בשמי ליסבון, בעוד אני מבקש מקלט לגופי ולנפשי, אודה שהמראה לא עושה שירות טוב למניה שנקראת "ישראל" אפילו בעיני משקיע בעל כורחו, כמוני.
התרעות פיקוד העורף