ילד שלישי בדרך, עדיין בבטן של אשתי, ואף שיש עוד זמן, התחושה בבית היא שהחיים של אבא ואמא נגמרו. אינם עוד. ילדים זה שמחה, עם זאת שלושה זה כבר אתגר אחר. רמה חדשה של שמחה. השם ירחם עלינו ועל שעות השינה שלנו. עכשיו אפשר לקבוע שנכנסנו סופית לתוך הקלישאה: "הכל בשביל הילדים", כולל החופשה הנוכחית.
יצאנו לדרך באמצע השבוע שעבר. עלינו על מטוס כשהיעד: מלון לילדים בלב הדולומיטים. אירופה בימים האלה היא מפלט קטן; אם יש מזל, בורחים מהשונאים ופוגשים בחוקי חג המולד שטרם בוטלו כדי לא לעצבן מהגרים.
טיסת לילה הנחיתה אותנו ישר לתוך בוקר מינכני. חגיגות הכריסמס בעיצומן. אין כמו תשע בבוקר בשביל להתחיל להרביץ סיידר חם עם אלכוהול, יין חם עם אלכוהול, ומשקה ביצים - ניחשתם נכון - גם עם אלכוהול. מסתבר שאלכוהול וביצים הם שילוב שעובד ולא סטייה קולינרית.
הרכב שהזמנו מחברת ההשכרה לא היה במלאי אז קיבלנו בונוס: ב.מ.וו חללית. הגה חם, מושב חם, כמו לגור בתנור נייד. בכביש אין צפצופים, אין פקקים, המשאיות מסודרות לימין ומכוסות. גן עדן. לא כמו אצלנו, שכל משאית משאירה לך נדוניה על השמשה וחותכת אותך שמונה פעמים ברצף.
עצרנו בעיר אוסטרית יפהפייה, אינסברוק. חג מולד כמו בגלויה. נזכרתי שיש פה קבוצת כדורגל וקזינו. בארץ חום אימים ופה קור שמפיל אף. בערב בכיכר ההיסטורית מנגנת להקה בלבוש עתיק. טובה וחצוצרות. לילדות קנינו שוקו חם ולי שוקו עם רום. "כפול", סימנתי למוכרת. כנראה שהתרגלתי כבר לטיפה המרה, במקרה הזה היא הייתה מתוקה, ועדיין פיצחה לי את הראש. האמת, די נחמד להיות מחוץ לפוקוס מדי פעם. מי יודע, אולי פספסתי את ייעודי האמיתי: להיות שתיין.
למחרת הגענו למלון המיועד. מלון לילדים. פעם ראשונה בחיים שראיתי דבר כזה: מלון שאכפת לו בעיקר מהילדים. בכניסה מגלשה בגודל של מגדל אייפל וילדים צווחים באיטלקית וגרמנית תוך כדי סללום קמיקזה בתוכו. לצידו ג'ימבורי עצום שאפשר להיעלם בו, קיר טיפוס מלוטש ובימבות יוקרתיות עם מותגי רכב ידועים.
בסיור שערכו לנו הראו לנו בריכה לילדים, מגלשות לילדים, סאונה לילדים (חמימה בלבד) ומועדון לילדים שנראה כמו הרווארד בשנות השיא: נקי ומעוצב, כשמדריכות עם תואר בחינוך מופקדות על כל שני זאטוטים, שונה מאוד מגני הילדים בישראל שבהם פעם בשנה 49 ילדים רואים מבוגר אחראי לכמה דקות בלבד.
בחדר האוכל יש בעיקר אוכל שילדים אוהבים: פשוט וטעים. בסיסי אבל לא גס. והקינוחים, גן עדן טוב, ובכל מהלך היום ירקות ופירות בשפע. הקטנות שלי לא הפסיקו להתמוגג מהאוכל. לא היה "איכס", או מבט מוזר אחר מכיוונן.
מה שהכי הימם אותן היה העובדה שהאסלות והכיורים היו בגובה שלהן. לא צריך להנדס את כל אקט השירותים. לא צריך כבר מבוגר לזה. עצמאות ברגע.
אני חושב שזו הייתה הפעם הראשונה שבה הרגשנו שאנחנו האורחים בעולם של מיכאלה ואמי ולא להפך. אנחנו היינו צריכים להתאמץ כדי להשתלב, בעוד עבורן הכל היה בול: לטעם, לצרכים, לשעשוע. סוף־סוף עולם שלא מסתובב סביבנו. אלא סביבן. ברוכים הבאים לממלכת הילדים על מלא. דווקא די נחמד. תמים כזה. רק שלא יגדלו לי עכשיו מהר מדי, כי שם ממתין להן העולם המחריד של המבוגרים.
התרעות פיקוד העורף