אמרתי משהו על ביבי בטיקטוק - והאינטרנט איחל לי למות | מאיר עוזיאל

אנטישמי הוא אדם שמחפש אשמים – ומוצא יהודים.

(ציטוט שקראתי)

תל אביב יפה לרגע

אני הולך ברחוב קפלן בתל אביב, רחוב שאני נמצא בו הרבה בשל פעילויות שאינן הפגנות, ופתאום אני רואה מולי חזית בניין, חזית יפה, מלאה חלונות שמסביבם עבודה עדינה של קישוטים באבן, ובשורת החלונות העליונים יש בכלל פסלים יפים בין חלון לחלון. הכל מלא קצב, מלא נוי, הכל מרענן את אוויר הארץ בצורה שאני לא רגיל לה.

מה קורה? אני מבין: זאת אשליה. בניין הסוכנות היהודית בקפלן 17 כוסה לקראת שיפוצים באיזשהו בד. הבניין מכוסה בבד מהגג ועד מדרגות הכניסה, ועל הבד מודפס צילום חזית בניין שנראה כמו שבניין צריך להיראות: עם חלונות מעוטרים בכישרון אומנותי, שמכניס רוגע לאוויר הקשה של תל אביב. כשהבנתי זאת נעצבתי שלא כל העיר נראית ככה. זה מצער אותי כבר הרבה שנים. אני חי בעיר הזאת מאז גיל שנה וחצי, בתוך הכיעור, בתוך הקווים הגסים הישרים של הבניינים מוכי מחלת העור. מבנים עם חורים במקום חלונות, והכל בהם נעשה במינימום האפשרי, בלי שום חן, בלי טיפת נוי, הכל דוקר את העין. כשאני נוסע לאירופה, אני רואה בתים שבחזיתם יש השקעה במשהו שקוראים לו יופי, משהו שקוראים לו הרמוניה, משהו שקוראים לו חן, משהו שקוראים לו יכולת אומנותית. בתל אביב חזית בניין יפה כזו יכולה להיות רק בצורת בד שנמתח לרגע לרגל שיפוצים.

כשעברתי שם שוב אחרי כמה ימים, גיליתי שהורידו את הבד הזה ושמו בד אחר, שחור, מכוער וצורם לתפארת. כמו שתל אביב יודעת.

ועדת חקירה נקייה

כמעט אי אפשר להאמין: בג"ץ דורש מהממשלה לנמק מדוע אינה מקימה ועדת חקירה ממלכתית ל־7 באוקטובר.

מדוע אינה מקימה? סירייסלי? אתם באמת שאלתם? אז תקבלו בבקשה את התשובה שאני מציע לממשלה לשלוח: “מאת ממשלת ישראל: החוק קובע שההרכב של ועדת חקירה ממלכתית נקבע על ידי נשיא בית המשפט העליון. לצערנו, אין לחלק גדול מהעם אמון בנשיא בית המשפט העליון יצחק עמית, שהתמנה לתפקידו תוך התעלמותו מהחוק. כרגע, המצב הלא נעים הוא שחלק גדול מן העם וחלק גדול מן הלוחמים והנרצחים לא ייתן אמון בוועדה שיבחר הנשיא השנוי במחלוקת של בית המשפט העליון. לכן, לאור מצב מביך זה, איננו מקימים ועדת חקירה ממלכתית, אלא ועדת חקירה הוגנת. תודה. תרדו מאיתנו בבקשה ותנו לממשלה להתחיל לחקור בעזרת ועדה שהישראלים יאמינו לה. בכבוד רב, ממשלת ישראל".

איך מאחלים לי למות בטיקטוק

“נו די, נו, ביבי ראש הממשלה כבר כל כך הרבה זמן! הגיע הזמן כבר להחליף אותו במישהו גרוע". ככה אמרתי בסרטון טיקטוק קצרצר, וציינתי שזה קטע שכתבתי למדורי "שיפודים" ב"מעריב".

היו מעל עשרת אלפים צפיות (10.7K). טוב, זה לא מספר הצפיות של איתי בנדה בסרטונים שבהם הוא שר לאנשים בעולם (ומגיע לו), ובטח לא מספר הצפיות בסרטון של עומר לוי אוכלת נקניקייה קוריאנית, אבל זה המון בשבילי, וראיתי גם וואחד הרבה תגובות. התגובות היו מעניינות.

חלק לא הבינו וגערו בי: “אוהבים את ביבי, אין לו תחליף, איש חכם ונבון לעומתכם", או: “לא מחליפים מי שכל כך מוצלח". או: “העם בחר את ביבי, מספיק לפלג את העם". או: “לא אתה קובע, אלא הרוב כמו שנהוג בדמוקרטיה". או: “ממש לא!! הוא טוב הוא נשאר!!", ומישהו אמר נוכח הפנים שלי בסרטון: “כל הפרצופים של קפלן דומים" (שמעון שלוש).

ואז היו כאלה אשר תיקנו את המעירים לי והבהירו: “חברה שימו לב שהוא אומר שהגיע הזמן להחליף אותו במישהו גרוע, חחח אהבתי" (נסיכת המדבר).

או: “חחחחח צריך להקשיב עד הסוף, לכן לא מבינים את הפואנטה" (לאה יצחקי), ואפילו: “הוא נגד השמאלנים... יש לו הומור וציניות שאנחנו הימניים לא כל כך רגילים להם" (מלי). היי מלי, שמח להכיר, סליחה, אני לא מקבל את הקביעה הזאת.

ומישהו הסביר: “אוי התגובות, מי שלא מכיר ציניות או את מאיר עוזיאל כדאי שלא יגיב" ((bacu.

בחלק מן המקרים ציינתי את שם המגיב, ובחלק לא. אני מציין כאשר השם ניתן לקריאה, ופחות את אלה ששמם,User7973551916411 שכתב: “אתה עוד חי?". היו הרבה דברי שבח מעודדים (ותודה), אבל היו מלא תגובות מן הסוג הזה שמתמרמר על משך חיי. למשל:

כשהייתי צעיר וכתבתי דברים שלא נראו מחונכים דיים בעיני קוראים מסוימים הם אמרו לי: “צוציק, לך לגן ילדים", היום אותו סוג קוראים אומר לי ללכת לבית אבות. אבל הפעם אני עומד מול חידה קטנה. הפעם לא כולם הבינו מה אמרתי. כמו שכתבה אורה בתגובתה: “האם רק אני הבנתי את הבדיחה?".

האמת היא שמאז שהייתי צוציק, קבעתי לעצמי כלל לכתיבה: לכתוב באופן שכל קורא יאמין שרק הוא ואני מבינים את מה שכתוב. אלא שהפעם קרה דבר נהדר. נוכח התגובות ברור לי פתאום שמפני שלא כולם הבינו אם אני בעד או נגד החלפת ביבי, אי אפשר לדעת אם אלה שכבר סידרו לי בזעם מקום בבית העלמין ירקונים הם מגיבים מצד שמאל שהבינו היטב את הפואנטה ולכן כעסו עליי, או מגיבים מצד ימין, שלא הבינו ולכן כעסו עליי.

פינת השלולית

שייקספיר לא כתב לפינת השלולית. אם הוא היה כותב, ככה זה היה: “הו", קרא בצל הליל צפרדע דל־גורל לנסיכת ליבו: “נשיקה גבירתי, ויהא גורלי נחתם". היא רכנה, ליבה רועד בין גועל לרחמים, ונשקה קלות. לא נסיך קם, אך פלא היה: ליבה נמלא עדנה, והוא, אף ירוק ושפל קומה כשהיה, נישא ברוח פתע של אצילות ללא שם".