את יישום "המסקנות האישיות" הותיר הרצי הלוי למחליפו זמיר. אבל מטעמים לא מובנים לי, שוב היה זה רק סא"ל א', קמ"ן אוגדת עזה, שהודח מצה"ל - משירות סדיר ומילואים. מכל קציני צה"ל שכשלו באותו יום - נמצא רק אחד הראוי להדחה. נמצא הש"ג. אך בניגוד למלחמת יום הכיפורים – רק שנתיים אחרי. כל שאר מודחי זמיר "הודחו" רק משירות מילואים, או כמו בינדר, שסוכם כי יסיים את תפקידו (בעוד שנתיים!) ואז יפרוש.
האמת היא שצה"ל נפלא ואמיץ, אבל במשך שנים רבות שקע בבינוניות פיקודית שטרח לטפח בעצמו. ובמפקדות מתבוננים בלא הרף כלפי מעלה, כדי לעשות מה שימצא חן בעיני מי שעתיד לקדם אותם, ולא מה שמחויב להיעשות למען עם ישראל וארץ ישראל. אולי אי־הדחת האשמים הישירים במחדל הפעם היא חלק מהתופעה הזו. אולי מתגנבת ללב המחשבה שלך תדע מתי תפגוש אותם בסיבוב הבא. הרי היה כבר שר ביטחון שהודח בלבנון וחזר כראש ממשלה.
אולי הרמטכ"ל זמיר יודע כי אם ימצה את הדין עם כל מי שאחראי למחדל, הוא יצטרך להדיח מהצבא מאות, לא רק אחד, ולפטור משירות מילואים רק קומץ. אולי הוא חושש שמא נישאר בלי שדרת פיקוד, ואולי אלו "הרעות" ו"אחוות הלוחמים". מה שאמר הרמטכ"ל זמיר בנאום "המסקנות האישיות": "צה"ל כשל בשבעה באוקטובר, אך אל לנו להיות ארץ אוכלת מפקדיה". זה אולי "אנושי, אנושי מדי", אבל ככה לא מונעים את המחדל הבא.
התרעות פיקוד העורף