מה זה אומר לגבי המידע שיש לחלק ניכר מתושבי הכדור המערבי לגבי המשמעות האמיתית והעמוקה של מה שקרה בישראל ב־7 באוקטובר, או לגבי אופיו האמיתי של חמאס?
CNN הגדיל לעשות ושילב גם ריאיון קצר משלו עם קופרשטיין, סביב ביקור החטופים ששוחררו בבית הלבן בשבוע שעבר. ה"ניו יורק טיימס", לעומתו, הגדיל לעשות בכיוון ההפוך, כשהתעלם מכל עדויות החטופים השבים בסבב האחרון, ולא ציטט אף אחד מהם. כולל הריאיון הקשה עם ברסלבסקי.
בשורה התחתונה – חמאס יכול להיות מבסוט. במדיה השמרנית בסגנון Fox בארה"ב או Daily Mail בבריטניה, נתנו לעדויות החשובות האלו מקום. אבל המדיה הליברלית די הצליחה להימנע מהתעסקות בפרקטיקות האלימות המינית שמאפיינות את ארגון הטרור הפרימיטיבי, וחושפות בצורה הטובה ביותר את פרצופו האמיתי.
ציפינו מהעיתונות ליותר
סיפור נוסף שעשה אצלנו גלים השבוע היה הפיצ'ר החדש ברשת X (טוויטר), שחושף את מיקומם האמיתי של חשבונות של צייצנים. גם במקרה הזה, בגלל שפורסמו סביבנו כל כך הרבה כותרות על הנושא, היה נדמה שסוף־סוף יידעו בעולם שחלק ניכר מחשבונות ה"עיתונאים" בעזה בכלל לא נמצאים בעזה, אלא באינדונזיה ואפילו בלונדון.
השמטות מידע הן אחת הרעות החולות של התקופה הזו, בעיקר לגבי נושאים שנויים במחלוקת. מהרשתות החברתיות אנחנו לא באמת מצפים למידע מלא ואמין – לפחות לא הבוגרים מבינינו, בעוד מהעיתונות הממוסדת עדיין יש ציפיות. אבל ככל שהעיתונות הממוסדת היא יותר פוליטית – כך הבחירות המערכתיות שלה הופכות יותר בעייתיות.
זה לא רק המידע שהיא מפרסמת שהוא מוטה יותר – לצידו מתקיים גם הצד האפל של המידע שאינו מתפרסם כלל, ופשוט אינו מובא לידיעת הקוראים. נראה שהמגמה להשמיט דיווחים רק החריפה במהלך שנתיים של מלחמה. שתי התופעות האלו ביחד מעצימות את עיוות התמונה שמתקבלת מכאן, גם כשמדובר בעיתונות אמינה ודייקנית, לכאורה.
רבים עדיין פונים לעיתונות כדי לוודא שמשהו שהם נתקלו בו ברשתות החברתיות הוא אכן נכון. לכן הגענו למצב של עיוות מתגבר – לאנשים רבים אין מידע בנושאים שלנו, כישראלים, נראים מובנים מאליהם. כך הם מאבדים את היכולת להבין אותנו. במקביל, גם אנחנו מאבדים את היכולת להבין אותם – כי איך ייתכן שהם יהיו נגדנו ויתעלמו מחמאס, אחרי כל מה שקרה פה לפני שנתיים? ככה בדיוק זה ייתכן – על ידי השמטות שיטתיות של מידע, ועל ידי מערכת הסברה ישראלית שעדיין מקרטעת, עדיין לא התאימה את עצמה למצב החדש, עדיין לא מקבלת את התקציבים, את כוח האדם או את תשומת הלב הלאומית שהיא צריכה.
חופש שיקול הדעת
ביינרט, שכנראה רואה את הסיבה לבואו מכיוון קצת אחר מהאוניברסיטה שהזמינה אותו, צייץ שהוא שמח על ההזדמנות לדבר עם ישראלים על הפשעים שלהם. האוניברסיטה התגוננה והוציאה "הבהרה" שביינרט בכלל הוזמן לדבר רק על טראמפ ועתידה של הדמוקרטיה האמריקאית, והבטיח שזה הנושא היחיד שידובר בהרצאה. את ההחלטה המקורית להזמין אותו היא הסבירה ככזו שהיא "במסגרת החופש האקדמי".
העניין הוא שאף אחד לא מתווכח לגבי "החופש האקדמי". מדובר רק על שיקול דעת. קודם כל, למה שאוניברסיטה מכובדת תרצה לשמוע על נושא רציני כמו עתיד הדמוקרטיה האמריקאית דווקא ממרצה קיצוני כל כך? שנית, במסגרת עולם שהולך ומשתנה לנגד עינינו, והקלות שבה מופצים נרטיבים אנטי־ישראליים שמנסים להטביע את זכר 7 באוקטובר וגם את הסבל הנורא שעברו החטופים, למה שאוניברסיטה ישראלית מובילה תיתן לגיטימציה לדובר כזה? לא באמת מדובר בחופש אקדמי או בעמדה פוליטית, אלא בהפעלת השכל ובשפיות ישראלית.
התרעות פיקוד העורף