יאיר גולן נחרד מעצם הניסיון לגזור גזירה שווה בין מי שמוחים למען הדמוקרטיה, לבין המרדכי דודים שמוחים, לטענתו, נגדה. "זה לא אותו דבר", הוא הבהיר השבוע. אבל האם החוק מבחין בין מפגין למפגין? האם החוק מתערב בתוכני המחאה? האם החוק מבחין או מפלה בין אזרח אחד למשנהו, כאשר מדובר בעבירה על החוק?
סיור קצר בספר החוקים של מדינת ישראל, בואך חוק העונשין, מגלה שאין עבירה כלשהי בניסיון לשנות את המשטר הדמוקרטי בישראל. במסגרת חופש הביטוי הקיים בכל מדינה דמוקרטית מתוקנת – מותר להחזיק בדעה כזו וגם להביע אותה ברבים. למען האמת, כבר תקופה ארוכה מתקיימות בישראל הפגנות בלתי חוקיות לרוב ואף אלימות מאוד, שמטרתן ביטול הדמוקרטיה הלכה למעשה, וכינון שלטון אבסולוטי נאור. המפגינים הינם נציגי השמאל.
מיקום ההפגנות הוא בקפלן, באיילון, בכניסה לכנסת ישראל, מול ביתם של חברי כנסת, בבתי הקפה, במסעדות, בחו"ל, מול בניין האו"ם. ההפגנות הללו מלוות בחסימות כבישים, בהפרעה לסדר הציבורי, בהצתת שריפות, בהתזת כתובות נאצה על בתים פרטיים של עיתונאים, ברדיפת עיתונאים וכתבים המסקרים מהשטח, ביריית פצצות תאורה לעבר בית ראש הממשלה, בהתנגדות אלימה למעצרים, בהטלת מצור על בתי עסק שבהם שוהים אישי ציבור ועוד.
העיקרון השני הוא החופש לתפוס את המציאות אחרת, לפרש אותה אחרת, או פשוט לחשוב אחרת. אחרת ממנו. לתפיסתו של גולן (שלטעמי לא בהכרח קיימת במציאות, אבל קיימת לצרכים פוליטיים מכווני בייס), מרדכי דוד פועל נגד הדמוקרטיה, בעוד יאיר גולן הוא האביר בן דמות היגון המגונן עליה. אבל רבים אחרים סוברים שדווקא מרדכי דוד הוא הלוחם האמיתי למען הדמוקרטיה. הכל שאלה של השקפה.
דמוקרטיה היא שלטון העם. דמוקרטיה משמעותה להעניק קול שווה בקלפי לאלברט איינשטיין ולאייל ברקוביץ', לבני בגין ולבני סלע, לרב הראשי לישראל ולאחמד טיבי, לאביגדור קהלני ולענת קם, לקשיש הדמנטי ולצעיר האימפולסיבי. הדמוקרטיה מושתתת על ההסכמה לקבל את שלטון הרוב, גם אם הרוב נראה לך נחות שכלית, קוגניטיבית, כלכלית וערכית. או במילותיו של השמאל: עדר של ביביסטים נטולי אונה. דמוקרטיה משמעה גם לפרש את ספר החוקים באופן הקרוב ביותר ללשון החוק, שכן ספר החוקים הינו הביטוי הטבעי לדעת הרוב בבית המחוקקים, המייצג את העם. אז האומנם יאיר גולן נאבק למען הדמוקרטיה, ומרדכי דוד נגדה?
מרדכי דוד, לדעת רבים, הוא־הוא הלוחם למען הדמוקרטיה. יחסית למפגיני קפלן הוא עדין. הוא אולי חוצפן, אבל שומר על לשון נקייה ובטח לא מאיים ולא אלים, כפי שניסו להציג אותו אותם גורמים שבאמצעותם ניסה להמחיש את היעדר השוויון בפני החוק. על פעולות הרבה יותר אלימות ומסוכנות לא נעצרו מפגיני שמאל ולא נחקרו. אני תוהה לאן נעלמה אותה קשישה, שניסתה לגייס RPG לחיסול בנימין נתניהו.
כל מי שעוקב ברשתות החברתיות תוהה מדוע הגבר המקשיש שהטריד מינית את הדר מוכתר, טרם נחקר ונעצר. ואיך זה שכל אנשי השמאל החשודים בפלילים הופכים לבני דמותו של הליגיונר המטורף, הקשיש הדמנטי, או החולה הסופנית שהמחלה כרסמה בקוגניציה שלה? אין בשמאל סתם עבריינים נורמליים? זה בלתי אפשרי להיות איש שמאל ועבריין?
השאלות באות בצרורות: מדוע נאווה רוזוליו וחבריה לא נחקרו על ארגון והוצאה לפועל של פעילות החודרת לפרטיות ולמרחב האישי של נבחרי ציבור, נשותיהם וילדיהם – ואילו מרדכי דוד זוכה לצווי הרחקה? מה ההבדל בין גיא פלג לשמעון ריקלין, עתי שלו ומוטי קרפל מערוץ 14, שספגו אלימות פיזית ממש ולא רק כמה שאלות קשות לפרצוף? מדוע תוקפיהם לא נעצרו, נחקרו וזכו לצווי הרחקה?
מדרכי דוד מציג מראה מול פרצופו של השמאל, ומיד מתעוררת מערכת הפקידות ומתייצבת נגדו, המשטרה עוברת לדום, ובית המשפט מחרה מחזיק אחריהם. ככה זה כשחיים בדיקטטורה של האליטה. עריצות המיעוט הופכת באמצעות התקשורת מטעם לעמדה הערכית והנאורה, ובית המשפט נדרש לגבות אותה בכוח הפסיקה. בג"ץ הינו אבי אבות השלטון האבסולוטי הנאור. מלך האיפה ואיפה. ברצותו, יפסוק כך, וברצותו יפסוק אחרת. האות היבשה יכולה תמיד להתלחלח ולהתלכלך. חוקים ניתן לפרש בהתאם לצורכי הדיקטטורה ופקידותה. במקרה הצורך ניתן גם לבטלם.
ומי מחליט מה נאור? מי שהכוח בידו לומר את המילה האחרונה ולהתעלם מכללי המשחק הדמוקרטיים ומהפרדת הרשויות. כך, למעשה, בית המשפט העליון הפך מערכאה שיפוטית לערכאה מחוקקת. בית המחוקקים נרמס ברגל גסה. כדי להשלים את רמיסת הדמוקרטיה, מערכות האכיפה מייצרות פליליזציה מלאכותית של המערכת הפוליטית. זה קורה ממניעים פוליטיים טהורים. אבל כשמתברר שמערכת הפקידות נגועה בניגודי עניינים חמורים, בזיהום חקירות ובפלילים ממש – מערכת האכיפה והמשפט מצופפת שורות ונהנית מגיבוי של עיתונאי החצר.
הכל פוליטי. הכל נגוע. השופטים אינם נבחרי ציבור. הם לא עומדים למשפט הבוחר, אבל מקבלים החלטות פוליטיות. מלהטטים בגמישות צלופחית כדי להסביר את ההבדלים בין האנרכיסט מצפון תל אביב, לבין שפי פז מדרומה. זה לא אותו דבר. אתם יודעים למה. כל אלו שרוממות טוהר המידות בגרונם ועל כן מתנגדים לוועדת חקירה פריטטית בעקבות 7 באוקטובר, כדי שהפוליטיקאים חס וחלילה לא ימנו את החוקרים של עצמם, מוכנים בלב חפץ שבעלי השררה החזקים ביותר במדינה ימנו את עצמם ויהיה להם כוח מכריע בוועדה למינוי שופטים. אליהם מתווסף גם הכוח הפוליטי למהדרין של לשכת עורכי הדין. יד רוחצת יד, ולזה יאיר גולן קורא דמוקרטיה. זה נשמע יותר כמו פרודיה על דמוקרטיה.
דווקא מרדכי דוד, אזרח פשוט המייצג את הפרט ואת זכותו לחופש ביטוי ושוויון בפני החוק – הוא כלב השמירה האמיתי של הדמוקרטיה. זו שבה לכל אזרח יש קול אחד וזכויות שוות, ובראש ובראשונה הזכות לכך שהחוק יהיה עיוור למוצאו, לדתו, לגזעו, למינו ולעמדותיו הפוליטיות.
התרעות פיקוד העורף