כמו לכל אדם פגום שחי בכתריאליבקה, גם לי יש ביטוחים רפואיים בשתי חברות. השיטה בביטוח היא מאוד פשוטה: המבוטח מאמין שיזדקק לפוליסה, חברת הביטוח מהמרת שהמבוטח לא יזדקק. אבל, וזה משמעותי, החברה המבטחת משריינת את עצמה באלפי מילים בפונט זעיר, כדי שהמבוטח לא יבין את מהות המסמך שעליו חתם.
את הפוליסה שלי בחברת הפניקס מכרה לי סוכנת שהייתה חברה שלי בעבר. היא גם הכירה לי את כיפוש. כרגיל אצלי, אני לא בודק כלום בבנקים ובחברות ביטוח, מחמת התיעוב שאני חש כלפי המוסדות האלה. הבטן מתהפכת לי בכל רגע שהם מתערבים בחיי. לשיטתי, המטרה שלהם היא לנצל את היותי מטומטם, ולעשוק אותי. לצערי, המוסדות האלה יותר חכמים ומיומנים ממני והם עושקים אותי, בכל הזדמנות. הם לא מחמיצים אפילו אחת מהן.
אז לפני הרבה שנים הגיעה אותה סוכנת לביתי, דיברה הרבה ונורא מהר. לא הבנתי כלום, כי אני בקושי צף כאשר מדברים איתי בנושאים שבהם אין לי מושג. ואז היא הגישה לי מסמכים לחתימה, חתמתי, התחייבתי לשלם אלפי שקלים בכל חודש, ושכחתי מהאירוע. חלפו להן השנים, הזדקנתי והתחלתי בתהליך הריקבון הנלווה לזיקנוזיטיס. בקיץ נפצעתי בתאילנד. אחרי סיפור לא פשוט שכלל אשפוז של ארבעה וחצי חודשים, שוחררתי הביתה.
בכל תקופת האשפוז שאלתי את כיפוש אם שוחחה עם סוכן הביטוח שלנו. זה סוכן שבחרנו, אחרי שפיטרתי את הסוכנת המאוסה שמכרה לי פוליסה שאין בה כלום ושום דבר. "כן, מאמי, דיברתי איתו. הוא אמר שכאשר תשתחרר, אשלח לו את מסמכי השחרור והוא יתחיל לטפל". אז באוטו של כיפוש מסרתי לה את מסמכי השחרור, עם דרישה. "כפרה, הנה הניירת. תגידי לו שיתחיל לשנע את הכסף לחשבון שלי. חייבים להחזיר קצת גוזלים הביתה. כמעט כולם נמלטו מהכלוב בקיץ הזה".
אני מכיר את כיפוש. בשורות רעות היא מטפטפת לי לאט, כי היא מכירה את התגובות שלי כלפי הממסד. "מאמי, יותר חשוב שתחלים. תשאיר לי את זה, תתרכז בשיקום", אמרה, "לא חסר לך כלום, אז תירגע". אני מכיר את הדיבור הזה, את הטון המרגיע הזה, כאילו היא פסיכיאטרית גריאטרית שמדברת לתשוש נפש. נתתי לה את המבט האלכסוני, כי היא נהגה, והחלטתי לטפל בסוגיה לבד.
הוריתי לה לשלוח לסוכן את החומר. כתבתי לו שהוא נשלח. "חזור אליי. משהו קורה? הפניקס הגיבו?", ביקשתי תשובות. הוא ענה כמו שסוכני ביטוח עונים. "אנחנו ממתינים לתגובה. יש להם 30 ימי עבודה להגיב. נראה ביום ראשון, אם מתקדמים". אז מה עשיתי ביום ראשון? "בוקר טוף. יש חדשות טובות?", שאלתי ומאחר שהוא לא הגיב, כתבתי לו אחרי שלוש שעות: "צהריים טובים, יש חדשות טובות?".
הפנמתי כבר את המציאות שלפיה אין עם מי ועל מה לדבר. עקצו אותי שוב, אבל נתתי עוד קצת זמן. אחרי שלוש שעות נגמר הזמן. "שלחתי תביעות על כמה סעיפים", הסוכן השיב, "על אחד קיבלנו דחייה ועל השני טרם התקבלה תשובה. הפוליסה שלך היא ביטוח משלים. המשמעות היא שאם משהו בהליך הניתוח לא היה מכוסה על ידי המערכת הציבורית, אז הפוליסה משלימה, ובתנאי שהניתוח התבצע בבית חולים פרטי. להבנתי הניתוח התבצע בבית חולים ציבורי, ולא נדרשת לשלם".
אני לא אוהב תשובות כאלה, כי הן מוכיחות לי שוב ושוב עד כמה אני כסיל, אבל מדד הטירוף אצלי נסק. "אז מה אתה אומר לי? דבר איתי נקי, אתם לא סופרים אותי נכון? בשבילכם אני יצאנית שמשלמת אתנן לסרסור שלה בכל חודש, רק על הזכות להיות זונה. זו תמצית האירוע? אתה מסכים איתי? אז בשביל מה אני צריך אתכם, למה אתם טובים? לא הגיע הזמן שאחפש סרסור חדש? כי אתם לא דומים לכלום".
אחד המוצרים החשובים, למשל, הוא מלאי של חיטה. משרד הכלכלה מאשר אחסון של 100 אלף טונות, כמלאי לתקופת חירום. מלאי כזה לא יספק את הצריכה הציבורית ליותר מחודשיים. סוחרים לא אוהבים לעסוק בחיטה יותר מדי. הרווח הוא זעום: 4־2 דולר לכל היותר לטונה חיטה. המצב המלחמתי באוקראינה שיבש את היבוא לכאן, אבל לעת עתה נמצאו חלופות.
הקטע של לקרוא לרמטכ"ל פקיד, זו הנחיה מלמעלה, אולי של אלוקים, כי זה רץ חזק באשפה 14 וגם בתוכניות של ינון מגל ברדיו 103FM. רמטכ"ל הוא מפקד הצבא, לא פקיד. כמפקד הצבא, הוא מוזמן מדי פעם לישיבות של גועליציית האפסים. הוא מכיר אותם גם כמנכ"ל משרד הביטחון בעברו, הוא יודע שחברי הגועליציה לא כשירים לכלום (לפי דוח מבקר המדינה), למעט בריחה מאחריות כלשהי לכל דבר.
אלוקים של קרעי עוד לא אמר לו: "אם אתה קובע כנבחר ציבור, אתה אחראי!", אבל אהבתי את האיום שלו, לפיו אם לא יהיה תקציב של 90 מיליון להילולה במירון, הוא מתפטר מאחריותו. יופי. אולי מירי "המחוננת" תיקח את זה כחלטורה. כי בדרך כלל היא לא עובדת בשביל פיאסטים (25 אגורות).
אגב, בן גביר פעיל מאוד כמפקד בנגב. הוא מתחפש לסייר רכוב על אופנוע, כי כל ליצן אוהב להתחפש, אז למה לא הוא? הבדואים מסתלבטים עליו. בלקייה קוראים לו שר הטיקטוק, כי הם יודעים שהוא מתעסק בפארש, בעיקר בדוגמנות ובהפקת קליפים לרשתות. את ממ"ז ירושלים הוא הזיז, משום שלא התיר לו להפיק קרנבל רוחני בהר הבית עם ספרי תורה. לא ביררתי לגבי זבח, אבל ייתכן שהממ"ז שהוזז הציל בסירובו כמה חיות שעמדו לפגוש את המאכלת.
הציבור מבסוט חאלס ממכירת האוויר שלנו לוויז אייר. ההונגרים ישתלטו כאן על העייסק, בתמיכת הדגנרטים שלנו, שעל הדרך נותנים חיבוק לוויקטור אורבן, חבר של אבי האומה. אני רק שאלת כסיל: מה יקרה במצב חירום? האם וויז אייר תעמיד את צי מטוסיה כדי להטיס את כל אנשי ונשות המילואים מחו"ל במחירים נמוכים, או שהחברה תברח מכאן כפי שברחה ב־7 באוקטובר?
סמוצ'קנע גרנד־מייזר בריאיון לגלי ישראל: "בשבועיים האחרונים אני מקדיש מדי יום ארבע־חמש שעות להשתתפות בדיוני ביטחון". סמוצ', אני מפרגן לך שאתה נהנה בחוג ויכול לאתגר את ראשי מערכת הביטחון בחידון התנ"ך. אבל תכלס המשקל הסגולי של תרומתך הביטחונית מתבטא באפס המוחלט. ביטחון לא לומדים בהתכתבות, ולא בבריחה מאחריות.
שוב מפקירים את נהגי האוטובוסים, שוב ילדים תוקפים את הנהגים. שלושה נערים, לתפיסתי כרותי אונה, תקפו נהג בירושלים כי התריע בפניהם שהעישון אסור באוטובוס. הם גם הרביצו לו וגם גנבו לו את הסלולרי. אולי ניתן לתקן אותם בחמש שנות מאסר, אולי. אבל ספק אם יועמדו לדין, ואם אכן כן - העונש יהיה מאסר ארוך בפועל.
אני רק מזכיר לכם שהשלכת כפכף לכיוון נשיאת בית המשפט העליון התבטאה בשלוש שנות מאסר. נהג אוטובוס הוא לא שופט עליון, משלמים לו רק 46 שקלים ברוטו לשעה, כדי שכל נוסע יוכל להתעלל בו. כך זה היה, כך זה יהיה.
בהסתדרות לא יכולים לסייע לנהג, הם עסוקים בהגנה משפטית על עצמם. אז נחכה, אולי בסוף תהיה גופה, הארץ תרעד ליומיים־שלושה, ייתכן שביטחון הנהגים יזכה אז לאזכור באגם הדרעק. אולי פיתהמר וסמוצ'קנע יגדירו את הנהג כגיבור ישראל, בתנאי שאינו ערבי, כן?
האם סעדה רומז שיש גם ימין לא ערכי? יפה שסגן ראש מח"ש בעבר תומך במינויים על בסיס חברי ופוליטי בתנאי שהם ערכיים, זה ברור נכון? טעיתי לחשוב ששיטת מינויים "ערכית" כזו לא הייתה מקובלת עליו במשטרה, במג"ב ובשב"ס. מתברר שהוא תומך גדול, אם הוא זה שממנה אנשים "ערכיים".
אגב, הימין "הערכי" שולט פה מעל 40 שנה. הוא התחפש למפא"י השנואה, ועובד באותה דרך של "לך תביא פתק שאתה 'ערכי', אז ניתן לך את הג'וב". כפי שאבא שלי, המסגר משכונת שפירא, חזה: "השיטה של המפא"יניק'ס לא יכולה למות, רוני. היא תקבור אותך, לפני שהיא תמות".
השבוע גילינו את הקומנדו של אלוקים ברמת גן. אברכים הפכו רכב של מ"צ שהגיע לעצור עריק, ותקפו את החוליה שחבריה נזקקו לחילוץ של המשטרה הכחולה. היו שם מאות אברכים, לפי הקליפים שצולמו מהשטח. נעצרו שלושה. הם כבר בבית, עם הקיגל, הקניש והטשולנט. ההנהגה של הבאבא־בובות שלחה את המסר המתאים לחברי הגועליציה: אל תהיו אקטיביים מדי, הישארו רפויים, כדי שלא נתרגז.
מוישה גפני בריאיון לקול התורה: "אם הגוש של הליכוד והחרדים יקבל 61 מנדטים, אנו רואים בכך את הסכמת הציבור להתחיל לסגור צירי תנועה בשבת, כולל את נתיבי איילון".
לא, מוישה אתה לא הבנת, זה חייב להיות הסעיף הראשון במצע המשותף בקמפיין הבחירות. כי יש גם מתנגד, מוישה, וזה מתנגד מיומן, לא קומנדו של אלוקים שהופך ניידת. אתה חייב לדעת את האויב לפני כל קרב – כמו שאנחנו לומדים אותך ואת חבריך – כאויב שקם עלינו להשמידנו. כן, מוישה, התנהלות פרימיטיבית, שמתבססת על רכילות מלפני אלפיים שנה, היא אויבת המודרנה. לשיטתכם לא צריך להיות חשמל בארץ, כי גוי המציא את הנורה, ואתם מתגעגעים למדורת השבט עם המקטרת והקטורת. כן, אנחנו לומדים את האויב כל יום.
פששש... מאמש־מאמש, בלי שידענו כלל, רכבת הבולט תיחנך בקרוב. היא לא תיסע מקריית שמונה לאילת - זה היה תרגיל הסחה. הרכבת תחבר בין ישראל לאמירויות. מירי "המחוננת" רגב שבה מעוד טיול מחכים באבו דאבי, וזהו, מתחילים או־טו־טו לבנות. זה מותנה כמובן בוועדי עובדים ועוד, כי האמירותים לא מבינים בוועדים. הם בעיקר טובים בחרב, אם יש מתנגדים. מעניין מי ישמור על הקופה במיזם החדש והמבטיח. נדרש גוי ניטרלי, לא יהודי ולא ערבי.
לוועדת הקריטריונים לסוגיית ההפקה שתנקה את אבי האומה מכל אשמה על ביזיון 7 באוקטובר, האירועים שקדמו לטבח, ניהול המלחמה והפקרת שבויים וחטופים לרצח, צורפו עוד שני מומחים. שלמה קרעי ועידית סילמן. זה לא מספיק. למה אין חניוקים בוועדה, לפחות חמישה? למה אין באבא־בובות שיוציאו פסק הלכה שכל גועליציית האפסים היא קדושה ואסור להטיל בה דופי?
מצפים כאן למשיח בן דוד, אבל ייתכן שהבאבא־בובות יעדכנו לימינו אנו: משיח בן בנימין, שהוא הילד"ז כמובן. הוא לא הגיע למילואים, הם לא מתגייסים, יש להם מכנה משותף.
אגב, את הילד"ז לא רצינו לפנק בג'וב נחמד בעלויות שכר של שר, אבל אנחנו נפנק עוד כמה מאכערים, שעלות שכרם הכוללת היא 62 מיליון דולר לשנה, או 330 מיליון דולר לחמש שנות הקדנציה. רוב הכסף יגיע מקק"ל.
דניאל לפין כתב את ההצגה שמתבססת על הסיפור שלה בבית החולים. נהניתי. היו בקומדיה הזו נגיעות שהחזירו אותי בדז'ה וו לאשפוז שלי, אז התרגשתי. הקאסט נפלא, באמת. הכתיבה גם. הביצוע של ציפק'ה מדהים ומרגש. האישה הזו בת 79, יותר מ־60 שנה על הבמה. אז נכון, היא כבר לא מזנקת על הבמה, נופלת ומתגלגלת, כפי שעשתה כאשר הייתה אישה צעירה בת 77. אבל היא־היא, אין אחרת. ציפק'ה, תודה על החוויה. רוצו לראות. קיינע תרבות, זה מה ששומר ומציל אותנו.
התרעות פיקוד העורף