ראוי שהמאשימים ייקחו את כתב האישום בחזרה. שהפרקליטות תגיד: “אופס, סליחה, חשפו אותנו. אנו מבקשים לקחת את כתב האישום בחזרה ולבטל את המשפט”. מעשה כזה יפסיק את המשפט. עקבתי אחרי המשפט של נתניהו, ובתמימותי, בחוש ההגינות האנושי שלי, סברתי ואף כתבתי שהשופטים צריכים לקום, לדפוק על השולחן ולהגיד: “מספיק עם השטויות האלה, המשפט נסגר”.
נדמה שהדבר הזה איננו אפשרי בעולם היבש, הקר והמנוכר והאכזרי של המערכת המשפטית. דווקא יש משפטנים בכירים שאמרו לי שמהלך כזה אפשרי וכי לבית המשפט יש סמכות להפסיק את המשפט. מצד שני, עו”ד עמית חדד, ששמו מתנוסס ראשון במכתב בקשת החנינה, אמר לי אחרת. זה היה כשתפסתי אותו במהלך הפסקונת באחת הישיבות במשפט נתניהו ושאלתי אותו אם השופטים יכולים להפסיק את המשפט. הוא ענה: “תיאורטית כן, מעשית לא”. אם תיאורטית כן, מדוע מעשית זה תמיד צריך להיות לא?
מובן שמהלך כזה דורש שיתוף פעולה גם מצד התביעה. אלה שהגישו את כתב האישום צריכים להבין לאיזו מערבולת נקלענו וצריכים להפעיל ראייה רחבה יותר. לא הכל הוא מלחמת אגו יומיומית, קטנונית, שבה כשאני מציע את ביטול המשפט ביוזמת הפרקליטות שתודיע שהיא מתחרטת וחוזרת בה, כולם צוחקים. זו הצעה שבה במקום באמצעות חנינה, המשפט פשוט ייפסק על ידי זה שהתביעה תודיע שהיא מבקשת להפסיק אותו. אה, הנה שוב כולם צוחקים עליי, כי האווירה היא כזאת שמיד יגידו: “אפילו אם יכול להיות שראוי שיקרה כך, מה איתך? אתה חושב שאנשים בפרקליטות ובמשטרה יוותרו על האגו שלהם?”.
הבעיה היא שהכל נמדד במשחקי כוח. וגם בכך שאנשים במערכת החוק פוחדים שיאשימו אותם אם הם יודו שכתב האישום מופרך. לכן הם מגינים בעצם כבר לא על הצדק, אלא על עצמם. זה מה שאומרים לי תמיד כשאני מציע שהפרקליטות תמשוך את כתב האישום ותפסיק את הקרקס הקבוע בבית המשפט, בו הם מתבזים יום אחרי יום. למעשה, בבקשת החנינה מוזכרת בקשה של השופטים לסיים את המשפט. זה סעיף 87: “השופטים המנהלים את משפטו של ראש הממשלה אמרו זאת במפורש כבר בהחלטתם מחודש יוני 2023: ‘צוין הצורך בסיום המשפט (לטובת העניין והמדינה)’”.
זאת אומרת, אדם יכול לקבל חנינה לפני ששופטים מחליטים אם הוא אשם או לא, ולא כמו שאנשים חושבים, שצריך קודם להאשים אדם, ואז הוא ילך ויתחנן לחנינה. הרי חנינה זה מלשון תחנונים. לא. אפשר להעניק חנינה גם קודם, והאדם גם לא חייב להתחנן. יש אפשרויות אחרות שנשיא, כמו מלך אנגליה, יכול להפעיל. זה מופיע בחוק, לא איזו המצאה שלי. נשיא מדינת ישראל הוא כמו מלך אנגליה בעניין זה, והוא יכול להחליט החלטות על פי עילת הסבירות. על פי מה שאומרת לו תבונתו הפנימית.
החוק הוא נורא, הוא כל כך קר, הוא כל כך קשה, שאין בתוכו מקום למשהו שקוראים לו לב, ואת המקום הזה שקוראים לו לב, העם שלנו הפקיד בידי נשיא המדינה (כאמור בבקשת החנינה: “מוסד החנינה נועד לאפשר גמישות מחוץ למסגרת החוק הנוקשה”).
התרעות פיקוד העורף