גרוע מכך, הבקשה עטופה בטענה שהחנינה תפתור את הקרע בעם – קרע שהוא עצמו חולל כאשר התחיל להסית בפראות נגד המערכת כולה (משטרה, פרקליטות, היועמ"ש דאז מנדלבליט, שומרי הסף והשופטים) ממש ביום שהוגשו כתבי האישום, ב-2019.
זה כבר איננו רק גניבת דעת לאומית אלה סחיטה. עד שנתניהו החל במסע הדה-לגיטימציה נגד בג"ץ, העליון היה מהמוסדות המוערכים בישראל. הוא זה שהרעיל את האמון הציבורי – ועכשיו הוא מיתמם. אם לא היה מדובר באירוע אמיתי, היה אפשר לחשוב שמדובר בסאטירה פוליטית.
נתניהו לא רק שלא מודה במכתבו וכנראה גם לא חולם לעשות זאת – הוא אפילו לא מבקש ישירות חנינה, כי הדבר עשוי להיתפש כסוג של הודאה. הבקשה מופיעה רק במכתב הנלווה של פרקליטיו.
צפו כעת ללחץ נוסף: טראמפ יתחיל לרמוז או אפילו לאיים בכל מיני דרכים – סיוע צבאי, מכסים על יצוא ישראלי, מה שנגרש. הוא הטיל מכס נוסף על קנדה (בלתי חוקי למהדרין) בגלל פרסומת שלא אהב בטלוויזיה. סביר יהיה לחשוד שגם כל זה יהונדס מבלפור. יש מילה אחת למהלך שכזה, ידועה לכולם לדעתי.
השלכות חורגות מנתניהו עצמו. אם נבחר ציבור בכיר יוכל לנהל קמפיין ציבורי ובעצם בינלאומי כזה בעד חנינה לעצמו, להפוך אישומים פליליים לקרב פוליטי ודיפלומטי, ולהפעיל לחץ על מוסד הנשיאות – מה יישאר מתפיסת האחריות האישית? וכיצד יוכל אזרח פשוט להאמין שמערכת המשפט משרתת את הציבור ולא את החזק מכולם? לא יוכל – כמו שאינו יכול ברוסיה ובטורקיה.
ובתוך כל זה עולה השאלה הנפיצה: האם חרף הזעם, כדאי לשקול חנינה בתנאי פרישה מוחלטת מהחיים הפוליטיים? זה רעיון שכבר מושמע באופוזיציה. אכן, זה ראוי להישקל.
רבים יטענו שאם בכלל, זה עשוי יעמיק את הקרע בעם. הרי מפלה של הליכוד – מפלגה שהצחנה שעולה ממנה היא בקנה מידי היסטורי-בינלאומי – נחוץ לישראל כמו אוויר לנשימה.
ויש גם בעיה מעשית: אין מנגנון חוקי ברור המאפשר להתנות חנינה בוויתור על התמודדות פוליטית עתידית. אפשר לנסח הצהרה, אפשר לחתום על מסמך – אבל התוצאה הסופית תישאר שאלת אמון. ובאמון בנתניהו – גם תומכיו יתקשו להישען. רק קלון ברור ומוכר בחוק עשוי למנוע זאת (עד שסריסיו ישנו את החוק גם בעניין זה).
קיימת סיבה טובה לא לחכות להפסד של נתניהו בבחירות. ברור למי שעיניו בראשו שהליכוד ינסה להטות או אפילו לזייף את הבחירות. אין גבול לרצון האובססיבי של נתניהו והכת שלו להישאר בשלטון. הוא בוודאות ינסה לפסול את המפלגות הערביות. וכאשר המהלך הזה ייחסם בבג״ץ, הוא יגביר את המאבק נגד בית המשפט.
הוא יחפש דרכים נוספות למנוע מהערבים להצביע, ויש בהחלט אפשרות שהממשלה תהנדס בכוונה מתחים שיגלשו לאלימות בתוך ישראל, בתקווה להוביל לחרם של המגזר על הקלפיות. מי שרואה בהזהרה הזו ציניות לא מכיר את הנפשות הפועלות. הם לא יבחלו באמצעים. רמת הרעל שנתניהו החדיר למערכת היא סכנה ממשית לעתידה של ישראל כמדינה מתפקדת.
בגלל ההכרה בכל הסכנות הללו אני נוטה להסכים לעסקת חנינה – אבל רק כזו שכוללת הודאת מוחלטת באישומים, בשמו ובקולו של נתניהו. יש סיכוי שמהלך כזה יגרום להתעוררות מסוימת אצל מעריציו. בוודאי ובוודאי שאסור שחנינה תאפשר לנתניהו להמשיך להחזיק בכוח שאפשר את העבירות מלכתחילה, ואת ההסתה המטורפת נגד מערכת המשפט מעמדה של כח כמעט בלתי מרוסן.
לפני כמה שנים, לפני אחד מסיבובי מרתון הבחירות, הופע נתניהו בטלוויזיה ודחה כל טענה שינסה להחליש את מערכת המשפט או חלילה לבטל את משפטו. "בלי טריקים ובלי שטיקים", טבע אז משפט אלמותי. מה שקיבלנו, כמובן, זה הררי טריקים ונהרות של שטיקים. עכשיו מגיע הבונוס: תוספת של צביעות ברמה של מדליה אולימפית.
הדבר היחיד שהשתנה מאז הוא זהות השקוע עד צוואר. אסור לוותר לאיש הזה. אסור להעמידו מעל החוק.
התרעות פיקוד העורף