מקור השראה: פרידה מגאון הדיפלומטיה של ישראל

קווים לדמותו ולמורשתו של ד"ר משה יגר, מבכירי משרד החוץ לשעבר, האופטימי והרציונליסט, שהלך לעולמו

יוסי אחימאיר צילום: מעריב אונליין
בניין משרד החוץ
בניין משרד החוץ | צילום: יונתן זינדל פלאש 90
2
גלריה

"ובכל זאת, יש אולי סיכוי לשלום" – זוהי כותרת המאמר שנשלח אל מערכת רבעון "האומה" ועומד להתפרסם בגיליון הקרוב. המחבר מציג שאלה המנקרת בלב כל אזרח בישראל: "האם ניתן לעשות משהו כדי לקדם שלום אמיתי בין ישראל למדינות ערב (ומדינות אסלאם אחרות)? לכאורה, נראה שהסיכוי לכך קטן מאוד. ואולי אף אפסי. אך בחינה זהירה של המצב מראה שאולי אין זה כה גרוע".

לאחר ניתוח ארוך של חשיבות הרקע הדתי־אסלאמי במלחמת הערבים בישראל, הוא מוסיף וכותב: "מתברר שבמרוצת השנים נמצאו חכמי דת בכירים שפרסמו חוות דעת (פתווא) בעד ישראל, כנראה בלי לחשוש. נראה שנקעה נפשם משפיכות הדמים הבלתי פוסקת והם החליטו שיש לפעול להפסקתה".

קמפיין הסברה בניו-יורק
קמפיין הסברה בניו-יורק | צילום: מתוך רשתות לפי סעיף 27 א על פי זכויות יוצרים

במאמרו הוא מספר כי לפני שנים אחדות הזדמן לו לקיים שיחה ידידותית ארוכה עם איש דת בכיר בפקיסטן, ומזכיר גם את המופתי הראשי של מיליוני המוסלמים בצרפת, שפעל ברוח חיובית. עדויות אלה מוכיחות לדעתו שיש מקום לנקיטת פעולה שיטתית לאיתור כל אותם חכמי דת מוסלמים בכירים, שיהיו מוכנים לתת יד באופן כלשהו לקידום השלום. "זה יכול להביא לתוצאות מהפכניות!", הוא טוען.

הסוגיה רגישה ועדינה, קובע ד"ר יגר. "המוסד המתאים ביותר לעסוק במשימה זו הוא משרד החוץ. חזקה על משרד זה שימצאו בשורותיו עובד או שניים בעלי התכונות והכישורים המתאימים" לעשות ניסיון ולאתר בעולם אנשי דת מוסלמים שוחרי שלום, שאפשר להידבר עימם.

איש ההגות המקורי הזה, האופטימי וגם הרציונליסט, מסביר: "כבר ראינו שנבעו סדקים חיוביים בחומת האיבה הערבית. המטרה היא להביא את בני שיחנו המוסלמים האלה לפרסם חוות דעת או פסקי הלכה בזכות יחסי שלום עם ישראל. לכאורה, נראית הצעה זו כחסרת סיכוי, ויהיו אף שיגידו – הזויה. ומה תימה? בהכירנו את גישתם הרצחנית העקבית של הערבים כלפי ישראל, קשה להיות אופטימי. ובכל זאת, אסור לאבד תקווה. כבר התגלו סדקים בקרב אנשי דת מוסלמים בכירים. אולי אפשר יהיה להפסיק את שפיכות הדמים הבלתי פוסקת ולהשיג הכרה ערבית בזכות העם היהודי על ארצו?!".

כמעט 40 שנה היה ד"ר יגר מבכירי משרד החוץ: שגריר בשוודיה ובצ’כיה, קונסול כללי בניו יורק, בלוס אנג’לס, בפילדלפיה ובאינספור נציגויות ברחבי תבל, מנהל מחלקת ההדרכה וההסברה, ומה לא. אבל מרגע שפרש לגמלאות, במשך 30 שנה עד לפטירתו, עסק בכתיבה, במחקר, בהעלאת משנתו הלאומית, שבמוקדה הזכות ההיסטורית על ארץ ישראל, אפשרויות לקידום שלום בלי ויתורים מרחיקי לכת ובעיקר שיפור עבודת משרד החוץ וההסברה בעולם.

בחוברת חשובה, ראשונה בתחומה, "הערות על שירות החוץ של ישראל", הסביר ד"ר יגר מהן התכונות הדרושות לדיפלומט מקצועי: הראשונה במעלה – אמת או אמינות מוחלטת במגעיו ובדיווחיו. השנייה – דייקנות בדיווח לשולחיו ולבני שיחו. השלישית – קור רוח, כלומר, היכולת לשלוט בכעסו וביצריו. הרביעית – ענווה, לא להתרברב. והחמישית – נאמנות מוחלטת לממשלה שאותה הוא מייצג והצגה מדויקת של עמדותיה. על אלה יש להוסיף: היגיון, תבונה, השכלה, מזג טוב, יכולת לשמור סוד.

כזה היה ד"ר יגר עצמו בשנות שירותו במשרד החוץ. סיוויל־סרוונט למופת תחת כל ראשי הממשלה ושרי החוץ שאותם ואת מדיניותם שירת. את דעותיו הפוליטיות שמר לעצמו, אך משנעשה גמלאי לא הסתירן. הספרים הרבים שכתב, ובהם הטרילוגיה על שלושת הקצינים הבריטים אוהדי ישראל (מיינרצהאגן, וינגייט, פאטרסון), מחקריו על משרד החוץ ותפקודו, מסותיו ומאמריו בכתבי עת וביומונים – רבים מהם על ההסברה הנחוצה – יהיו עוד שנים רבות מקור ללימוד ולהשראה לדיפלומטיה יעילה, לאמונה ציונית, לחשיבה מקורית, ומעל לכל – להעצמת תחושת השליחות של העובדים במשרדי הממשלה בכלל ובמשרד החוץ בפרט.

תגיות:
משרד החוץ
/
דיפלומטיה
פיקוד העורף לוגוהתרעות פיקוד העורף