מלכתחילה היה ברור עד כמה קשה להעמיד לדין ראש ממשלה מכהן. עצם קיומו של הליך כזה יוצר פוטנציאל בלתי נמנע של מחלוקת ציבורית חריפה. ברגע שהוגש כתב האישום נפערה תהום עמוקה בין חלקי החברה והדיון המשפטי הפך לטריגר שמלבה את השסע הקיים.
היקף חומר החקירה היה עצום, הראיות היו מורכבות והעדויות נפרשו על פני זמן רב. המשפט עצמו תועד על ידי אנשים מהאולם לעיני כל הציבור והפך לאירוע מתמשך של דינמיקה תקשורתית מסחררת שהכבידה על עבודת השופטים והפרקליטים.
בתוך ההמולה הזו נדרש בית המשפט לקיים משפט צדק אך המורכבות רק גברה ובעיקר כאשר הגיעה פרשת ההגנה ונתניהו נקרא להעיד ארבע פעמים בשבוע בעודו מופקד על ניהול ענייני המדינה בתקופה רגישה במיוחד לאחר אירועי שבעה באוקטובר. הנכס המרכזי של מערכת המשפט הוא אמון הציבור.
במקרה ההוא הייתה גם לקיחת אחריות אולם במקרה הנוכחי המשקל הציבורי רחב בהרבה והשלכותיו חורגות בהרבה מגבולות התיק עצמו. המשך ניהול ההליך צפוי להעמיק את הקרע החברתי להגביר את אי האמון במוסדות המדינה ולהבטיח כי כל הכרעה משפטית תהפוך לקרב נוסף במאבק בין חלקי החברה.
יש רגעים שבהם עקרונות חשובים כמו שוויון בפני החוק צריכים לעמוד מול מציאות קשה ומדממת. לא משום שהם אינם חשובים אלא משום שמערכת שנפגעה שוב ושוב עלולה להתמוטט אם לא ייעשה צעד חריג שיחזיר את הציבור לנשום אוויר נקי יותר.