"היו זורקים לי את האוכל יחד עם התיק והציוד לפח" המשיכה. "היו מרביצים לי, לא הייתי רוצה ללכת לבית ספר. המחנכות לא האמינו לי, הצדיקו את המעשים האלה. זה לא ייתכן שאני ילדה שעוברת ביריונות ואף אחד מהצוות החינוכי לא האמין לי ולכו תדעו לאיפה זה היה יכול להתגלגל".
ילד אחר שעבר חרם תיאר: "במשך שלוש שנים ביסודי עברתי חרם מאוד קשה, קיללו אותי הרביצו לי. המורה לא הקשיבה גם המנהלת פשוט התעלמה. במעבר בין היסודי לחטיבה, עשו מודעת אבל עם שם ושם משפחה שלי ותלו אותה בכל בית הספר".
ילדה שעברה חרם שיתפה: "אני עברתי חרם של חמש שנים שנמשך עד היום. בכיתה ד ה ו שפכו עלי גלון שמן זרקו לי את הטלפון לכביש. הייתי חוזרת כל יום עם סימנים כחולים הביתה. הייתי אומרת לעצמי שבא לי להתאבד. אני פה בשביל שאף ילד לא יעבור את מה שאני עד היום עוברת. עד היום אני רואה סרטונים בטיקטוק ובאינסטגרם שיש ילדים שעושים לעצמם משהו בגלל חרמות".
אחותה הגדולה הוסיפה: "אותם ילדים מתעללים התגלגלו איתה שנים אחר כך, ילד מסויים שפך עליה גלון שמן ורק בכיתה ז' החליטו להרחיק אותו מבית הספר".
ילד אחר סיפר: "אני כבר עובר חרם שש שנים כשכל בית הספר עשה עלי חרם. לקחו אותי לצד, פיצצו אותי במכות, כולי הייתי דם. כיתה ג' המשיך ממש גרוע, התעללות שאי אפשר לתאר. זה קשה מאוד לעבור חרם, אני לא מאחל את זה לשום ילד. ילדים מתאבדים, לא יוצאים מהבית, בוכים. ברוך השם לא התאבדתי".
נציגת משרד החינוך תיארו את פעילות המשרד למיגור התופעה: "תחילת השנה אכן מאופיינת במציאות מורכבת, אנחנו מכנסים דיונים עמוקים ורחבים הם המון שותפים, כדי לתת מענה למורכבויות הגדולות שאנחנו נחשפים אליהם. להגדיל את משאבים כדי לתת מענה לביטחונם ורווחתם של הילדים". נציגה נוספת מהמשרד אמרה: "אכן יש לנו מחסור ביועצים אבל אנחנו מצמצמים את המחסור. אנחנו עוסקים במשרד בניסיון להרחיב את שעות הייעוץ ולתקנן את הייעוץ".
חברי הכנסת כתבו לוועדה בפנייתם: "חרמות, דחייה חברתית והשפלות מתמשכות בקרב ילדים ובני נוער מובילות לפגיעה נפשית עמוקה ולעיתים אף להתפתחות מחשבות אובדניות המסתיימות בהתאבדויות. מדובר בתופעה מסוכנת ומתפשטת, הפוגעת ישירות בזכותם של ילדים לחינוך בטוח, להגנה נפשית ולכבוד בסיסי. בשנים האחרונות ניכרת עלייה מדאיגה במספר מקרי האובדנות בקרב ילדים ובני נוער, כאשר פרסומים בנושא עולים בתדירות הולכת וגוברת.
בהמשך כתבו: "האחריות מוטלת בראש ובראשונה על רשויות המדינה: להבטיח מנגנוני זיהוי מוקדם, מערך דיווח בטוח, תמיכה נפשית נגישה, וליווי רציף בתוך בתי הספר ובקהילה. טיפול נקודתי אינו מספיק. נדרש מערך ממשלתי מתואם, יציב ושיטתי שיבטיח שלכל ילד תהיה הגנה".
היא הוסיפה בפנייתה: "האירועים הטראגיים האחרונים מחייבים בדק בית יסודי במערכת החינוך, במשרד הרווחה, במשרד הבריאות, וברשויות המקומיות. העלייה בחרמות הן במסגרות החינוך והן ברשתות החברתיות משפיעה במידה מכרעת על מצבם הנפשי של הילדים וגורמים לדיכאון ולחרדה מתמשכת, ולמצב נפשי קשה מאוד. כמו כן, בדומה לחברה הכללית, גם אירועי המלחמה משפיעים על מצבם הנפשי של ילדינו. אירועי השעה מחייבים אותנו לפעול במהרה".
מנתונים שנאספו על יד מרכז המחקר עולה כי על פי סקר תלמידים משנת תשפ"ג (2022/23), 4% מהתלמידים בכיתות ה'-י"א דיווחו שבחודש שקדם למועד ביצוע הסקר הטילו עליהם חרם. שיעורי הדיווח על חרם יורדים עם העלייה בגיל התלמידים.
ממחקר בינ"ל בנושא רווחה חברתית של בני נוער (HBSC )משנת 2023, עולה כי תוך 4 שנים הוכפל מספר התלמידים שידווחו כי עברו חרם כאשר בשנת 2023 12% דיווחו כי עברו מצבים שונים של חרם בבית הספר, לעומת 6% בשנת 2019.
יו"ר הוועדה, ח"כ קטי שטרית (הליכוד): "מעל הכל, ללשכתי מגיעים יותר ויותר פניות המעידים על תופעה מדאיגה של "התאבדות השראה" — ילדים שנחשפים ברשתות החברתיות, בבתי הספר ובתקשורת למקרים של התאבדות של בני גילם, ומפתחים תחושה שזו דרך לגיטימית 'לצאת מהכאב'. אני רוצה לומר בצורה ברורה: חרם זה לא ימין ולא שמאל. זה לא דתיים ולא חילונים. זה לא מרכז ולא פריפריה. הוועדה הזו תוציא היום מכאן אמירה שתוביל למדיניות מתוך איחוד שורות".
התרעות פיקוד העורף