בימים אלה מתנהל בוועדת הכספים של הכנסת דיון לגבי הטבות מס, במסגרתו אנשי הליכוד דורשים בתוקף לאשר לעיר אשקלון הטבת מס בסך 7%. בוועדה מתנהלת בשיטת "המקח והממכר" הידועה - אנשי הציונות הדתית, בראשות ח"כ צבי סוכות, מתנים את הסכמתם במתן הטבות להתנחלויות. אך במה זכתה העיר אשקלון, שעסקני הליכוד ושליחיו בכנסת טורחים כה רבות להעניק לה הטבות מס? ומדוע היא זוכה להטבת מס בשעה שהטבה כזו נשללת מהעיר באר שבע, בירת הנגב?
אשקלון הרי היא לא עיר פיתוח. להיפך, היא עיר צומחת ומשגשגת עם גידול דמוגרפי ממוצע של 5.1%. למעשה, אשקלון נמצאת בצמיחה כבר כמה שנים טובות. היא מציעה דיור במחירים תחרותיים ולאחרונה הודיעה קבוצת ההשקעות הקנדית-ישראלית, AWZ, על הקמת מפעל שבבים חדש באשקלון, בהיקף של חמישה מיליארד שקלים. כל זאת בעידודו של שר הכלכלה והתעשייה, ניר ברקת. ראש הממשלה בכבודו ובעצמו הבטיח לעיר לפני כמה חודשים, כי יעביר לה תקציב עתק לטובת פיתוח בהיקף של 1.4 מיליארד שקלים.
אז על מה? זה פשוט - בראש העיר אשקלון עומד תומר גאלם, המכהן גם כסגן יו"ר השלטון המקומי, עם כוח פוליטי במרכז הליכוד, שיודע למנף את קשריו לטובת עירו. לעומת זאת, איתרע מזלה של באר שבע, שבראשה עומד ראש עיר שאינו מזוהה עם מפלגת השלטון והיא, הפלא ופלא, היחידה מערי בנגב שמופקרת על ידי השלטון המרכזי.
אין לי טענות לתומר גאלם. הטענה שלי היא כלפי ראש הממשלה, בנימין נתניהו, השרים ויתר הח"כים של הליכוד, שמתוקף תפקידם ואחריותם שכחו את באר שבע, בירת הנגב, שממנה נלקחו כבר לפני שני עשורים הטבות מס חשובות, שהביאו לעיר צמיחה דמוגרפית. ביטול ההטבות גרם לכך שרבים מתושביה נוהרים כיום ליישובים הסמוכים אליה - לשדרות, לנתיבות, לאופקים, לדימונה ולערים אחרות - ומרוקנים אותה מכוח אדם צעיר ואיכותי.
אם הטבות מס היו ניתנות במדינתנו על בסיס של סדרי עדיפות לאומיים, הן היו ניתנות לבירת הנגב. העובדה שהן לא ניתנות, משמעותה החלשתה ושקיעתה של באר שבע ובכיה לדורות, ומעשה חסר אחריות זה יהיה רשום על שמה של ההנהגה הפוליטית הנוכחית.
"מה את רוצה?", אני כבר יכולה לשמוע את פעילי הליכוד נוהמים לעברי, "הרי ממש לאחרונה אישרה הממשלה תוכנית סיוע ענקית לבאר שבע בהיקף של מיליארד שקלים". הסברתי כבר ואחזור על כך גם כאן - תוכנית הסיוע הזו היא אחיזת עיניים. הכסף לא מסומן בספרי התקציב, הוא מותנה בהתניות בלתי אפשריות ואמור להיות מחולק על פני שנים. המשמעות המעשית היא שכרגע אין כלום זולת הבטחות על הנייר.
כל זה קורה בשעה שבאר שבע נמצאת בצומת דרכים היסטורי, וזו לא קלישאה. מצד אחד, היא סובלת מסטגנציה דמוגרפית כבר עשר שנים. מצד שני, בקרוב יסתיימו כאן כמה פרויקטים משמעותיים ביותר שאמורים להיות עוגני צמיחה אדירים - בנייתן של שתי קריות צבאיות גדולות, תקשוב ומודיעין, אליהן יגיעו עשרות אלפי חיילים ומשרתי קבע; הקמת מפעלים חדשים של התעשיות הביטחוניות; הרחבת פארק ההייטק; השקת רובע חדשנות; שיקום המרכז הרפואי סורוקה והקמת בית חולים נוסף; תכנון רכבת קלה ועוד.
במוקד האקו-סיסטם הטכנולוגי הנבנה כאן, עומדת אוניברסיטת בן-גוריון בנגב, שמרחיבה את פעילותה ותהפוך למוקד החדשנות של ישראל בתחומי הבינה המלאכותית.
אין ולא יכול להיות פיתוח בנגב ללא העיר באר שבע במרכזו. כל מתכנן עירוני יאמר לכם שבמוקד כל פיתוח אזורי עומד מטרופולין חזק, שמאגד בתוכו את מוסדות העוגן של האזור, את מקומות העבודה המרכזיים וממגנט אליו את תושבי הארץ כולה.
במילים אחרות, השקעה במטרופולין היא לא "טובה" לבאר שבע, אלא אינטרס לאומי מובהק. המטרופולין הוא הקטר הכלכלי שנועד למשוך אחריו את כל קרונות האזור ובלעדיו הנגב כולו נותר עומד במקום.
אי אפשר לפרש את התנהלות הממשלה, ממשלת הליכוד, אלא כוויתור על באר שבע. ממשלה שחרטה על דגלה את "חיסול הפריפריה", אם להשתמש בביטוי החביב על ראש הממשלה, זונחת אותה ובוגדת במצביעיה. ונזכיר למי ששכח - בבחירות האחרונות בנובמבר 2022, קיבל הליכוד בבאר שבע, 40.3% מקולות המצביעים. כלל מפלגות הקואליציה קיבלו בבחירות האחרונות 66.39% מקולות הבוחרים בעיר. רוב מוחלט. מה התמורה שהם קיבלו?
אז אי אפשר לומר שהליכוד בוחר להיטיב רק עם הבייס שלו, משום שגם באר שבע היא בייס. כנראה שבסוף, הכל זה "כוח, כבוד וכסף" אם להשתמש במוטו של מיקי זוהר, שהחליף את חמשת הממ"ים של ז'בוטינסקי. הטבות רק לקבלני קולות, למקורבים ולפוקדים, בלי ראייה ממלכתית ורציונלית של האינטרס הציבורי.
בשעה קריטית זו לעתיד בירת הנגב, אני שואלת את עצמי היכן כל הח"כים והשרים המתגוררים בנגב, או שנולדו כאן? היכן הם? מעבר לצד הערכי, של מימוש חזון הפרחת הנגב של דוד בן-גוריון, האם הם אינם מבינים שתושבי באר שבע יכולים גם להתהפך בבחירות? כפי שהם העלו את הליכוד לשלטון, הם יכולים להוריד אותו ממנו.
הרי הבחירות הקרובות יוכרעו על חודם של כמה מנדטים, 4-5 לכאן או לכאן. אם ראשי הליכוד ועסקניו יתעוררו למחרת הבחירות ויגלו שהשלטון אבד להם ויתחילו לחפש אשמים, שיבדקו את עצמם. ביום פקודה הם לא היו שם ולכן גם המצביעים לא שמו את "הפתק הנכון".
התרעות פיקוד העורף