הבנות התחילו להבין שיש עוד צאצא בדרך. הנשר נחת. לשמוע זה דבר אחד, להבין ולהתמודד זה קצת מורכב יותר. כרגע אחיהם נהנה ממנעמי בטן מגינה וממי שפיר חמימים, ולא יודע מה מחכה לו משתי הגרציות כשיגיע לעולם.
הרהבתי עוז ושאלתי אם תרצה אח נוסף, אי שם בעתיד הרחוק. ההגיג נלחש ונהגה בפחד, כדי להימנע מכך שאשתי תשמע ותמלוק מיידית את צווארי. בשלב הזה של הריונה מחשבה כזו היא מסוכנת בפני עצמה. עם זאת, ראוי להזכיר לקוראינו הנאמנים שהיו ימים שגם שיחה על חבר שלישי במשפחה גררה סנקציות קשות. הכל נזיל.
הוספתי בפני מיכאלה, אלופת המשנה בפוטנציה, שבעתיד הקרוב היא תוכל לחלק הוראות לשלושה. "את תהיי המפקדת של כולם והם יקשיבו". היא חזרה על המילה: "מפקדת", והפליגה בדמיונה לעבר התפקיד החדש.
חידדתי שיש אחריות רבה בלהיות אחות גדולה. אחותי, שמבוגרת ממני בחמש שנים פלוס, נהגה לנהל אותי בילדות, ולמעשה עושה זאת עד היום. היא הייתה מחלקת לי פליקים, ובמקביל גם החליפה את חיתוליי ורחצה כשהסירחון נעשה בלתי נסבל. בקיצור, מרגע התרחבות המשפחה תהיה על הראש שלה אחריות רצינית, כזו של מבוגרים. יוטלו עליה מטלות מורכבות ומאתגרות.
הבכורה התמוגגה. ראיתי בעיניה איך היא משתלטת על התפקיד של אמא זוטרה ובאותה נשימה מפנטזת על צבא שלם של צמיתים, שעושה בדיוק כרצונה. בלי אופוזיציה ובלי בתי משפט. אור וציפייה הציפו אותה לקראת הרגע שבו תהפוך לדיקטטורית. כנראה שבסוף לא רק בפוליטיקה כולם בעצם רוצים להיות שליטים אבסולוטיים.
גם בגיל 50 את תהיי התינוקת שלי
אצל הקטנה הסיפור אחר לחלוטין. היא מסרבת לקבל את העובדה שמעמדה כתינוקת המשפחתית ינותץ לנצח. סביר להניח שכל קוראי הטור שקיבלו קלפים רעים ונידונו להיות הסנדוויצ'ים במשפחה, מהנהנים בהזדהות ומבינים לליבה של אמי. קשה להיות סנדוויץ'. הם לא זוכים לפינוקי הבנימין וגם לא לכיבודים שבבכורה. בונה אופי אומנם, אבל זה בא עם מחיר כבד ותהיות אינסופיות.
מאז שהתובנה צללה, אמי ברגרסיה של שנתיים מינימום. היא דורשת לחזור לישון בלול, ומבקשת בקבוק חלב ו"שמיכי". יש משהו שקצת שובר לי את הלב בזה שבכל שבוע היא תופסת יותר ויותר מקום בין זרועותיי עד שהערסול, ששנינו כל כך אהבנו, הופך למשימה בלתי אפשרית. כך גם הסחיבה, ההנפה, וכל מה שאפשר לעשות בקלות עם ילדה קטנטנה.
האובססיה שלה לא לגדול מלווה אותנו זה תקופה. מהרגע שעברה למיטה רגילה היא ביקשה לשוב ללול. רק עכשיו הפסיקה עם הבקבוקים ועדיין יש נוסטלגיה מבחינתה. זה הגיע עם הפחד, שהופיע מוקדם מדי, שאנחנו, הוריה, נמות ביום מן הימים. באחד הטנטרומים דרשה שנתחייב שלא ניפרד מהעולם לפניה. שלא תישאר לבד. הסברנו לה שהיקום פועל אחרת וזה יהיה רע מאוד אם הסדר הטבעי ישתבש.
כדי להרגיע אותה כיווצתי אותה לגודל בובה והבטחתי לה שתמיד תהיה התינוקת שלי. לנצח אחזיק אותה ככה, גם כשתהיה בת 50. מאז היא חוזרת על הסיסמה הזו. "גם כשאני אהיה בת 50 אני עדיין אהיה התינוקת שלך?". זה מרגיע אותה. מצחיק. אמא שלי, שכבר לא כל כך בשיאה, ומזמן אנחנו בהיפוכי תפקידים, עדיין אומרת לי את זה. זה כנראה נשאר לנצח בין הורים לילדים.
אני אדם פרקטי. בכל פעם שהקטנה שלי ממלמלת את הסיסמה הזו, אני חושב לעצמי כמה אימונים בחדר כושר, אמבטיות קרח, תוספי מזון, בדיקות ודיאטות אצטרך לעשות כדי לעמוד במילה שלי.
התרעות פיקוד העורף