הוא לא היה נבחר אילולא קהלים יהודים וישראלים בחרו בו. הזעזוע והתמיהה בישראל על בחירתו מעידים עד כמה הציבור הישראלי, כולל המנהיגות הישראלית, אינם קוראים נכונה ואינם מבינים את המתרחש בארה״ב בקרב הקהילה היהודית הגדולה, בעלת ההשפעה והעשירה ביותר בהיסטוריה של העם היהודי.
בניו יורק מצביעים קודם כל על הדברים היקרים והחשובים להם בעירם שלהם - יוקר המחיה, תחבורה ציבורית, דיור, חינוך. העובדה שממדאני המשיך את רצף ההתקפות על ישראל גם במהלך הקמפיין ואפילו אחריו היא מזעזעת. בעת ביקורו בבית הלבן, לצידו של הנשיא, הוא הכריז כי ישראל מבצעת רצח עם. דונלד טראמפ אפילו לא הגיב.
כישלון מצטבר
כך היה גם במלחמות קודמות, ולכן הדבר נתפס כמובן מאליו. הפגנת הענק שהתקיימה בסוף שנת 2023 בוושינגטון נפלה עדיין באותה הקטגוריה של "מה שהיה הוא שיהיה". אבל הדברים השתנו מאז, וראוי להכיר בכך.
כבר לפני המלחמה הקהילה היהודית ובעיקר צעיריה הסתייגו מישראל. אחוזים גבוהים שבהם, לפחות רבע, אימצו את הטרמינולוגיה של "קולוניאליזם", "ג'נוסייד" ו"טיהור אתני" ביחס לישראל. זה היה כישלון מצטבר של ישראל למצוא פתרון ראוי לסוגיה זו. העובדה כי למעלה מ־50 שנה היא שולטת בחייו של עם אחר ואינה מקדמת שום פתרון מדיני לסיטואציה זו, עולה לה במחיר כבד.
המלחמה, החל מהחודש השני, חיזקה את המגמות האלו בקרב הקהילה היהודית והגבירה את ההסתייגות מישראל. מצד אחד פחתה התמיכה הפומבית, ומן הצד האחר נחשפה הקהילה לאנטישמיות גוברת הולכת. ספק אם במאה השנים האחרונות רווחה כל כך אנטישמיות בארה"ב הן מן הימין והן מן השמאל.
לרובה של הקהילה היהודית זו הייתה חוויה חדשה, מעצבת, שהגדירה בין היתר גם את יחסה למדינת ישראל. הם שואלים, ובצדק, מדוע אנחנו משלמים מחיר עבור ״הרפתקאותיה״ של מדינת ישראל? מה חלקנו בהחלטות האלה? מי בכלל שואל אותנו ומי מתעניין בנו?
המהפך ביחסי ישראל־תפוצות הוא עובדה קיימת. גם אם גילויי אהדה לישראל יימשכו, הרי שתהליכי העומק מעידים על שינוי רבתי. בעבר הרחוק התקיימו ערכים משותפים בין ישראל והתפוצות. יהודים, באופן טבעי, נוטים להיות ליברלים, הן מן הימין והן מן השמאל (ימין ליברלי, מכירים?), להגן על זכויות המיעוט, לחפש מגוון, ולהילחם בכל צורה של רשע ורוע. ישראל עמדה במקום הזה.
ערכים אלו ואחרים נובעים מן ההיסטוריה היהודית אשר עמוסה בדיכוי, ברדיפות ובגלויות וממאבק מתמיד להישרדות ולהמשכיות. בהיסטוריה הארוכה שלהם פיתחו היהודים יכולת להבחין מראש בסימני אזהרה ואזעקה, וידעו לנדוד ממדינה למדינה וממקום למקום כדי לחמוק מרדיפות ומהשמדה.
הם למדו את המקצועות הנדרשים לצורך חיים אלה, הצטיינו במקצועות חופשיים כמו רפואה, משפטים והנדסה. הם פיתחו כישורים של לימוד, קריאה וכתיבה כדי שתמיד יוכלו להיקלט בחברה חדשה ובמקום אחר. לכן העם הזה על גלגוליו השונים לא הושמד ולא כלה מן העולם מראשית ימי ההיסטוריה.
כאשר ישראל בוחנת את יחסיה עם התפוצות, היא חייבת להבין את יצר ההישרדות של העם היהודי. הוא נעוץ גם ביסוד התנועה הציונית של מדינת ישראל. הקמת המדינה היהודית העצמאית בפעם השלישית בהיסטוריה שלנו לא העלימה אותו. עדיין, בעומק נשמתם, יודעים יהודים כי ייתכן שמחר יהיה יותר גרוע וכי יהדותם תהיה להם למכשול, ועל כן תמיד יחפשו אופציות למקום אחר ולתקופה אחרת.
מנהיגי הציונות הניחו שהקמת בית לאומי בית לעם היהודי במדינת ישראל תשים קץ לפחדים העמוקים של העם היהודי על קהילותיו. הם טעו. הפחדים האלו חזרו וצפו בשנתיים האחרונות בהיקפים שלא צפינו. מדינת ישראל לא הצליחה להבטיח ביטחון פיזי מוחלט לאזרחיה.
אך לא זו בלבד, מדיניותה ופעולותיה השפיעו על חיי היהודים בתפוצות. על מצע האנטישמיות ההיסטורית נוספו ועלו גילויים חדשים שמוגדרים כ״אנטישראליזם״ ודרבנו גל טרור נגד יהודים ברחבי העולם. כלומר לא רק ישראל, גם ביטחונן של הקהילות היהודיות בעולם התערער.
לא לאבד את הגיבוי
הן בישראל והן בתפוצות חייבים להשקיע קודם כל ומעל לכל בחינוך. בישראל חייבים להנחיל את מושג ה"עמיות" בעיקר לאנשים צעירים שגדלו במדינת ישראל ואינם מבינים את משמעותו, ואילו בתפוצות להסביר לאנשים צעירים, שוב באמצעות חינוך יהודי וציוני מהי מדינת ישראל, עד כמה היא חשובה להם כיהודים, ומדוע היא ראויה לתמיכתם. זהו מפעל חינוכי אדיר שמדינת ישראל צריכה לשאת אותו, כולל המימון, זהו המפתח לבנייה מחדש של יחסי ישראל־תפוצות.
מעבר לכך, צריך לכנס בדחיפות מנהיגים יהודים מהעולם יחד עם מנהיגים ישראלים לוועידה גדולה בישראל אשר תחדש את הבסיס הערכי ליחסים בין התפוצות לבין ישראל. הדבר נעשה בעבר הרחוק בשנת 1950 בהסכם בן־גוריון-בלאושטיין. מאז כמובן קמו ארגונים ממשלתיים ולא ממשלתיים, בראשם הסוכנות היהודית (שהתקיימה כבר קודם) או משרד התפוצות, שמתפקדים בתווך הזה. נשיא המדינה הקים את The voice of the people, ארגון חדש לקידום הקשרים בין ישראל והתפוצות. אפשר שם ואפשר אחרת, אבל הדיון הזה חייב להתקיים.
מנהיגים יהודים, מישראל ומהתפוצות חייבים לפנות בסדר היום שלהם זמן ומקום כדי להיוועד אחד עם האחר. להגדיר שוב מה צריך להיעשות ואיפה כדי להבטיח את עתידו של העם היהודי.
התרעות פיקוד העורף