אחרי שנתיים של מלחמה, ומאות אלפי מילואימניקים שהקיזו דם, תרתי משמע, על שירות בלתי נגמר, והותירו מאחור משפחה, עבודה, לימודים, ולפעמים, למרבה הצער והזוועה, יתומים ואלמנות - אין ספק שהם צריכים תגמול. אין חולק על כך שהם זקוקים לחילופי משמרת. לעוד קהל גדול, בהיקף של אלפים, אם לא עשרות אלפים, שיתרמו למאמץ המלחמתי, ייתנו כתף, ויחליפו את המשרתים שנטחנו עד דק תקופה כה ארוכה.
אבל ישנו גם הצד השני. נכון שהיה מצופה מהחברה החרדית בכללותה להבין את חשיבות האירוע ולהתגייס בלי חוק ובלי שאפילו יתבקשו לכך. רק מתוך תחושת סולידריות שציבור גדול ורחב חש על בשרו אחרי 7 באוקטובר, ואכן רבים וטובים בחרו לעשות מעשה עם אותן תחושות ולתרום כל שביכולתם למאמץ המלחמתי, בין שעל ידי שירות ובין שבאמצעים אחרים של החברה האזרחית.
זה לא קרה. אפשר לדון שעות, ימים ושנים מדוע זה כך. האם אלה תחושות הניכור והבדידות המובנית שיש בחברה החרדית לעומת הכללית? האם אלה הבדלי תרבות? או אולי באשמת בג"ץ והיועמ"שית, שהחליטו דווקא בטיימינג הנוכחי לכפות על המערכת כולה לפתור סיפור של יותר מ־70 שנה בתוך שנה וחצי - מה שגרם עוד יותר לתחושת אנטי, ושאפשר לקולות הקיצוניים ביותר מכל הצדדים לתת את הטון? בשורה התחתונה, מדובר בנושא שחייב תיקון. כל הוויכוח הוא על השאלה איך.
לכן כדאי לנקות מהשולחן את כל הטיעונים הפופוליסטיים של אלה שרק מבקשים לנצל את המצב כדי לתקוע לממשלה. חיילי המילואים זקוקים לפתרון אמיתי ולא לקמפיינרים. די היה לראות את המתקפות על החוק המוצע מאנשים שעינם לא שזפה אפילו סעיף אחד מסעיפיו, כדי להבין אילו כוחות פוליטיים ותקשורתיים מופעלים כאן מהשיקולים הכי לא נכונים.
יודגש כי נכון להיום אין ערובה לכלום. אף אחד לא יכול לתקוע כף לאיש ולהתחייב כי החוק אכן יביא לגיוס חרדים המוני. אבל ניסיון כן בהחלט יש כאן. הרבנים החרדים הסכימו למתווה המוצע ומדובר בתנאי חשוב להצלחה. מי שחושב שאפשר לגייס בכוח - טועה טעות מרה. הראיה לכך היא המצב הנוכחי. כעת אין חוק גיוס פעיל. בג"ץ פסל את האחרון שהסדיר את גיוס החרדים. אין מעמד לבן ישיבה בחוק, והצבא לא יכול לדחות שירות או להעניק פטור לשום תלמיד ישיבה חרדי.
בנוסף, מאז החלטת בג"ץ עמלה היועמ"שית, והיא הופכת כל אבן למצוא סנקציות ושלילת הטבות מישיבות ומחרדים, לאחר שקבעה, בהסכמת בג"ץ, שמדובר בגופים המאפשרים מקלט לעברייני חוק המפירים בכל רגע את חוק שירות הביטחון הכללי אשר חל עליהם. ולא רק זה: צה"ל, בהנחיית היועמ"שית ובגיבוי בג"ץ, מרחיב כל העת את אמצעי האכיפה על ידי מעצרים בבתים ובנתב"ג, כולל צו גורף לאיסור יציאה מהארץ לכל תלמיד ישיבה העובר על החוק - שזה בעצם כולם. האם זה הביא לכך שהישיבות התרוקנו ותלמידיהן התייצבו כאיש אחד ולב אחד בבקו"ם? התשובה היא לא.
יתרה מכך, שום חוק שתעביר הכנסת להסדרת מעמד בני הישיבות - ויהיו בו יעדים מרקיעי שחקים ככל שיהיו והסנקציות דרקוניות ככל שיהיו - לא יהיה יותר נוקשה וחמור מהמצב החוקי הנוכחי, שבו כאמור כל בן ישיבה הוא עבריין עם כל ההשלכות שיש בכך. ועדיין, החרדים לא באים. כך שלא משטר סנקציות ולא יעדים בשמיים הם שיביאו לצה"ל את מה שהוא זקוק לו. מה כן עשוי להביא? הסכמת הרבנים. ברגע שהם ייתנו אור ירוק לגיוס לצה"ל למי שלא פוקד באמת את ספסל הלימודים בישיבה, או אז יבואו החרדים לצבא.
החוק החדש שמונח היום על שולחן הוועדה משנה את המציאות הזאת מהקצה אל הקצה. לראשונה, מדובר בחוק שהרבנים מסכימים לו. מרגע שיעבור ייאלצו ראשי הישיבות ומנהיגי הציבור לשלוח לצה"ל את אלה שלא לומדים, כדי לעמוד ביעדים שהחוק יקבע. אחד הטיעונים המשמעותיים נגד החוק הוא כי הוא מלא פרצות, ולכן מה שהיה הוא שיהיה. מספר החרדים שיתגייסו לא ישתנה בהרבה מהמצב כיום, וכבר ימצאו את הדרך לעקוף את הסנקציות, לוודא שאף תלמיד או ישיבה לא ייפגעו, ועולם כמנהגו נוהג. עד הפסילה הבאה של החוק על ידי בג"ץ.
אחרי שהתברר שהמספרים בחוק החדש גבוהים יותר מבקודמיו, צריך לבחון את משטר הסנקציות שיוודא כי אכן החרדים יגיעו למספרים גבוהים וחסרי תקדים אלה. במתווה של גנץ־ליברמן־לפיד־בנט לא היה כל מנגנון כזה. מספרים שרשומים על הנייר. לא היו סנקציות, לא אישיות ולא מוסדיות. במתווה של אדלשטיין היו, ואומנם משמעותיות, אבל כאמור החוק לא זכה לתמיכת הרבנים, מה שהבטיח את הישארות המצב הקיים. כאמור, המצב החוקי הנוכחי כולל סנקציות מהחריפות ביותר שניתן - והחרדים עדיין לא באים.
גם המתווה של ביסמוט מציע סנקציות מוסדיות ואישיות קשות על הישיבות ועל תלמידיהן. ראשית, בניגוד לנטען, הישיבות לא יקבלו מיד את הכסף עם אישור החוק. לפי המתווה החדש, הישיבות יקבלו רק 50% מתקציביהן, ואילו יתרת הכסף תישמר על ידי קופת המדינה. אם יעמדו ביעדי הגיוס בשנה הראשונה - ישתחרר הכסף במלואו. אם לא - ייגנז לתמיד. הדבר נועד לגרום לישיבות לעמוד ביעדי הגיוס על ידי עידוד אלה שאינם לומדים באמת להתגייס לצה"ל ולא להישאר רשומים בישיבות סתם. עוד דבר שמופיע בחוק לראשונה הוא סקנציה פלילית על ראש מוסד שישקר למערכת. סעיף כזה לא הופיע אפילו במתווה של אדלשטיין, ובטח שלא בחוק הדרדלה של לפיד־גנץ־ליברמן־בנט.
ויש בחוק החדש גם שורה של סנקציות אישיות קשות. למעשה, החוק יקבע כי לומדי התורה שתורתם אכן אומנותם, יהיו כאלה. המשתמטים לא יורשו לצאת מהארץ, להוציא רישיון נהיגה, לעבוד, ללמוד במוסד לימודים שאינו ישיבה, וכן לא לרכוש דירה במסגרת מחיר למשתכן עד גיל 26. בחברה החרדית בגיל הזה יותר מ־90% כבר נשואים עם ילדים. זו סנקציה קשה ביותר. הטענה כי ראשי הישיבות ממילא לא רוצים שתלמידי ישיבה ייצאו מהארץ ויוציאו רישיון נהיגה, מגוחכת. ראשי הישיבות לא רוצים זאת עבור אלה שאכן לומדים בישיבה. כלפי ה"מתפרפרים" למיניהם זו ענישה קשה ביותר. והחוק, בראש ובראשונה, מדבר עליהם.
אם החוק יעבור, יהיה זה החוק הראשון בספר החוקים הישראלי שמטיל ענישה כבדה על אוכלוסייה שלמה בעבירה מסוג זה. רק כדי לסבר את האוזן, כאשר ניסתה הקואליציה להעביר חוק שיביא לגירוש משפחות מחבלים שרצחו יהודים, נזעק בית המשפט שמדובר בענישה קולקטיבית - ועוד כלפי בני משפחה שלא צריכים לשאת את עוון בן משפחתם הרוצח.
הסנקציות החלות כיום ושימשיכו גם אחרי שיעבור החוק, למשל על סבסוד המעונות, הן פגיעה ישירה באשתו ובילדיו של תלמיד הישיבה. פתאום, כשמדובר בחרדים, לא חוששים מפגיעה קולקטיבית או מפגיעה בבן משפחה אחר שלא חטא. אבל החרדים כבר התרגלו שהם סוג ג' או ד' בעיני רבים. בעיקר בעיני שופטי בג"ץ.
אם זה יקרה, המאוכזבים יהיו משני הצדדים. בימין היו רוצים לראות את המשך המשפט, את המשך הקריסה, ואת גילוי העבירות שנעשו על ידי בכירי מערכת אכיפת החוק שלא בחלו באמצעים כדי להביא להפלת ראש הממשלה - מה שהביא להפלתם, לפחות ציבורית. ואילו בשמאל היו רוצים לראות את נתניהו ממשיך עד הסוף, ולו בשל התקווה שיורשע אפילו באיזו הפרת אמונים אזוטרית כדי שיוכלו להמשיך להדביק לראש הממשלה תדמית של עבריין.
העניין הוא שההליך, אם יתקיים כסדרו, יימשך עוד שנים רבות. צריך מידה מסוימת של גדלות נפש כדי לוותר על שני המאוויים האלה, משני הצדדים, ולתמוך בחנינה - ולו בשל העובדה שלהחזיק את ראש הממשלה שלוש פעמים בשבוע, כל שבוע, משעה שהוא קם בבוקר ועד ארבע אחר הצהריים, זה דבר לא נורמלי. אם יש אינטרס ציבורי, הרי הוא שראש ממשלה, כל ראש ממשלה, יוכל לתפקד באופן נורמלי.
אפשר להבין את הטענה שאם נתניהו רוצה לנהל את משפטו מבלי לסנדל את המדינה במשפט לא נגמר ואינטנסיבי, שיתכבד לפרוש או לצאת לנבצרות, וכשיסיים וינקה את שמו - יחזור. עם זאת, צריך לזכור שאם זה יקרה, יתפתח תקדים מסוכן בהרבה. תקדים שייתר למעשה את הבחירות ויעניק את כל הכוח, כולל קביעת זהות ראש ממשלת ישראל, בידי פקיד ציבור, או במקרה הזה פקידה, היועמ"שית, שבאבחת החלטה אחת על הגשת כתב אישום תדיח ראש ממשלה מכהן. כדאי שאלה המייחלים להזזתו של נתניהו יזכרו את הכלל הפשוט בפוליטיקה, שהגלגל ממשיך ומסתובב. היום נתניהו ראש הממשלה והיועמ"שית מהאופוזיציה - מחר זה יכול להיות ראש הממשלה שלהם והיועמ"ש מהקואליציה.
התרעות פיקוד העורף