הכתובית שהתנוססה על דגלה, סמלה ותעודת החבר של תנועת החרות, האם המיתולוגית של הליכוד, הייתה "רק כך". זו הייתה הכתובת שהתנוססה על פני מפת ארץ ישראל מהמדבר לים והתייחסה לשלמות הארץ. "רק כך" ו"אף שעל" היו תורת תנועת החרות על רגל אחת, ומשמעותה שנתגלגלה לליכוד מתמצה ב"כולה שלי".
בוויכוח על אופי ועדת החקירה לבדיקת אירועי 7 באוקטובר, נראה שבקפלן וברמת אילן מאמצים את האמרה המיתולוגית של תנועת החרות "כולה שלי", ומיישמים אותה בגישתם להרכב ועדת החקירה. המהומה שהשמאל מחולל סביב סוגיית סוג ועדת החקירה נועדה לכונן ועדה מעור אחד.
הקמת ועדה על טהרת השמאל היא החלום המתדלק את ההתנגדות הנחרצת והמתלהמת לרעיון של ועדה שוויונית ומאוזנת. אחרת איך ניתן להסביר את ההתנגדות העזה להקמת ועדת חקירה שתורכב בידי אנשי ציבור ראויים, ובעיקר מוסכמים ומקובלים, שמחציתה תורכב ממומלצים משכמם ומעלה הנוטים לשמרנות, ומחציתה מבין מומלצים דומים מהשמאל?
מדובר ביצר פוליטי במערומיו: מדוע תסכים האופוזיציה להסתפק ב־50%, כשלדעתה בכוחה לקבל 100% - ועדה על טהרת אנ"ש? זה בדיוק מה שהיא מנסה להשיג באמצעות מסע התעמולה האינסופי ושוטף המוחות שהיא מנהלת ללא הרף. זהו המניע מאחורי ההתעקשות על ועדת חקירה ממלכתית. הפרט האקראי שהופך לעיקר העיקרים בעיניה הוא שבחוק המכונן ועדה ממלכתית, נקבע שנשיא בית המשפט העליון הוא הממנה את חבריה. הם מאמינים שהפרט הזה יכונן את ועדת חלומותיהם, ועדה שכולה "משלנו".
ברור שהשימוש במטען המכובדות שלה זוכה התואר "ממלכתית" הוא מניפולטיבי. שהרי כשנבחר התואר הזה פה אחד בעת כינון החוק, המטרה הייתה ניטרליות ולא הקניית יתרון לגורם זה או אחר. השימוש הכוזב במילה "ממלכתית" מזכיר את החיבה היתרה של הכייסים במועדוני הלילה בפריז במאה הקודמת להמנון הצרפתי "המרסייז": שעתם הגדולה של הכייסים הייתה בתום המופע, כאשר התזמורת הייתה מנגנת את ההמנון וכל הקהל היה קם על רגליו לעמידת דום, והכייסים המיומנים היו מנצלים את ההזדמנות לשלוף את שללם מכיסיהם של האורחים העומדים ושרים בדבקות מבוסמת את ההמנון.
המילה "ממלכתית" היא "המרסייז" של כייסי התודעה, מאחזי העיניים המקדשים את המנטרה "ועדת חקירה ממלכתית", תוך שהם חומקים כמו מאש מהדרישה לנמק במה היא עדיפה על פני ועדה פרלמנטרית או ממשלתית. הסיבה להתחמקות היא ברורה – מוליכים את הציבור שולל, משקרים לו, נותנים לו להאמין שוועדה ממלכתית היא האופציה היחידה שמתאפשרת על פי חוק.
האירוע הראשון שאותו בדקה ועדה ממלכתית היה ניסיון הפגיעה באל־אקצא של האוסטרלי התימהוני מייקל רוהאן. מצד שני, דווקא מלחמת לבנון השנייה נבדקה על ידי ועדת השופט אליהו וינוגרד, שהייתה ועדה ממשלתית שהוקמה על ידי ממשלת קדימה והעבודה ב־2006, בהשתתפות רות גביזון, מנחם עינן, יחזקאל דרור וחיים נדל.
היתרון של הוועדה הממשלתית בראשות שופט על פני ועדת חקירה ממלכתית, הוא שבממשלתית יצחק עמית לא ממנה את חבריה, אלא הממשלה. לנגד עיני ממשלה השואפת שלהמלצות הוועדה שהיא מקימה יינתן משקל ציבורי, יעמוד הצורך שתהא זו ועדה שהרכבה יהיה הוגן, מאוזן, מקובל על מרבית הציבור, עד כדי כך שהוא יקשה אפילו על מתנגדי הממנים לבקר את הממונים.
הטענה השנייה היא שיש עדיפות מוחלטת למינוי ועדה על ידי שופט, שהוא בהגדרה דמות ניטרלית ומקובלת שתמנה ללא משוא פנים וללא הטיה כלשהי ועדה הולמת ומקובלת, בעוד ועדה שתמונה על ידי פוליטיקאים היא "מוקצית מחמת מיאוס". האומנם?
ועדת וינוגרד היא הראיה ההודפת במחי יד את שלל הטענות המהודהדות השכם והערב הגודשות לעייפה כל מסך וגיליון עיתון בקריאה לכינונה של הוועדה הממלכתית, שמאז כינונה לראשונה, המרכיב הממלכתי היחידי בה היה שמה המרהיב ההולך לפניה כמו שנאמר: טוב שם טוב משכל טוב. שהרי, כאמור, כל הטיעונים הבאים לתמוך בה מתמצים במנטרה המנצחת: "רק ועדת חקירה ממלכתית". ואידך זיל גמור.
את ההכחשה הניצחת לטיעון כי נגזר על הוועדה לחוס על מי שמינו אותה, ניתן למצוא בהתייחסות ועדת וינוגרד לשני הפוליטיקאים המרכזיים שמינו אותה: "אנו מוצאים את ראש הממשלה אולמרט אחראי מיניסטריאלית ואישית לליקויים בהחלטות שהתקבלו, ולליקויים בתהליכי קבלתן... כל אלה מצטרפים יחד לכשל חמור הנוגע להפעלת שיקול דעת, אחריות וזהירות". לגבי עמיר פרץ נאמר כי כשל בכך שלא ביקש דיון אסטרטגי של ממש לפני היציאה למלחמה. כשל מרכזי היה שלא נתן תשומת לב מיוחדת להשלמת חוסר התמצאותו הברורה בנושאי משרדו, ולא נקט צעדים שנועדו לפצותו על כך.
ועדת וינוגרד לימדה אותנו כי כל ועדה נשפטת בתחילת דרכה על פי הרכבה, ובסוף דרכה נשפטת על פי מסקנותיה. ועדת וינוגרד התחילה וסיימה ברגל ימין והעמידה בצל את ועדת אגרנט. מעניין, אגב, שתומכי הוועדה ה"ממלכתית" לא מגלים לציבור שעל פי חוק ועדות החקירה, יקבעו "הנאשמים הפוטנציאליים" כהגדרתם, קרי שרי הממשלה, את הפרמטרים המהותיים של המנדט שתקבל הוועדה, כמו קביעת היקף החקירה והתקופה שתיחקר. קביעת מרכיב הוועדה התקבלה בהסכמה מקיר לקיר, כי היא התבססה על ההנחה שהנשיא שימנה את הוועדה יהא קרוץ מאותם החומרים כמו משה זילברג, שמעון אגרנט, משה לנדוי, מאיר שמגר, מנחם אלון, ואפילו אהרן ברק, בייחוד כפי שנתפס בעת כינון החוק.
איש לא העלה על דעתו שבראש בית המשפט העליון יעמוד נשיא שלמחצית העם אין ביטחון במניעיו וביכולתו להתעלות ביושבו על הכס הרם הזה על נטיות ליבו, השקפת עולמו והעדפותיו האישיות, בעוד בלבבות המחצית השנייה של העם מפעמת האמונה שיש להם נשיא אשר ימנה ועדה שרובה המכריע עשוי מעור אחד, אשר תחתור להגשמת משאלת הלב שהפוליטיקה לא הגשימה לצערם העמוק, חרף הסקרים שחיממו את ליבם עד יום הבחירות, ב־1996, 2009, 2015 ו־2022.
התרעות פיקוד העורף