האנטישמיות בשוודיה היא תופעה בעלת שכבות רבות. מצד אחד, יש בה שורשים המגיעים לשנים שלאחר מלחמת העולם השנייה, כאשר חלקים באליטה האינטלקטואלית אימצו גישה ביקורתית כלפי ישראל. מצד שני, גלי ההגירה ההמוניים לשוודיה ממדינות מוסלמיות בעשורים האחרונים הביאו איתם מתחים תרבותיים וזהותיים, אשר לא טופלו כראוי על ידי הרשויות.
באלימות, בהפגנות ובשיח ברשתות ניתן להבחין כי חלק מהשיח האנטי־ישראלי הוסט מזמן לעבר אנטישמיות ברורה: פגיעה בבתי כנסת, איומים על רבנים ותקיפות פיזיות ומילוליות כלפי יהודים ברחוב. קהילות יהודיות במאלמו ובשטוקהולם דיווחו על תחושת חוסר ביטחון הולכת וגוברת, על כך שילדים נמנעים מללבוש סמלים יהודיים בפומבי, ועל בתי ספר יהודיים שנזקקים לאבטחה כבדה.
לתוך המציאות הזו נכנסה פרשת המימון השערורייתית. היא לא רק חשפה כשל מערכתי, אלא גם מבהירה כיצד איבה שמקבלת תשתית כספית ומוסדית עלולה להפוך לכוח החותר תחת מרקם החיים של מדינה שלמה. התחקיר השוודי הציג פרטים מדאיגים. רשתות מוסדיות בשטוקהולם ובגטבורג, כגון אל־אזהר, שפעלו תחת מעטה של מוסדות חינוך לגיטימיים, היו מעורבות בהעברת כספים למטרות שלא תאמו כלל את הייעוד הציבורי שלהן. באמצעות הגופים הללו הן רכשו נדל"ן ורכבי יוקרה ומימנו ארגונים המזוהים עם אידיאולוגיה קיצונית כמו האחים המוסלמים.
רשויות הפיקוח בשוודיה הודו כי במשך שנים ניהלו בקרה רופפת מאוד על הכספים, מתוך רצון מוצהר לקדם חינוך עצמאי ופלורליסטי, אך למעשה הפכו קורבן למערכת שהוסוותה כמוסדות חינוך, ותפקדה כערוץ מימון פוליטי ואידיאולוגי.
הכסף שזרם למוסדות הללו נוצל גם כדי לממן תעמולה אנטישמית, הפצת קונספירציות והטפה נגד ישראל ויהודים. במספר מקרים נמצאו מוסדות שבהם הונצחה שנאה, וילדים חונכו על בסיס תפיסות שמערערות על עצם הלגיטימיות של קיום יהודי.
מציאות חדשה
במדינה המתיימרת להיות דמוקרטית וליברלית, השיח ברשתות הפך להרסני, מלווה בהפצת מידע כוזב על יהודים, על ישראל ועל הסכסוך במזרח התיכון. חלק מכך מועצם על ידי אותם מוסדות שקיבלו מימון ציבורי.
יהודי שוודיה אינם רבים - רק כ־20 אלף נפש נותרו שם - אך ההרגשה בקרבם היא שהחיים במדינה הפכו להיות מאתגרים באופן גובר והולך. איומים ותקיפות הפכו לשכיחים יותר בשנים האחרונות. רבנים, חנויות כשרות ובתי כנסת הותקפו, והמשטרה נאלצה להציב אבטחה באירועים יהודיים.
באזורים ובשכונות גדולות במאלמו, יהודים נמנעים מלבקר במקומות המזוהים עם יהדות מחשש לפגיעה. אחד הסיפורים המצמררים ביותר בתחקיר התעכב על תלמידים יהודים שהעידו כי בבית הספר הם שומעים אמירות כמו "היטלר צדק", או קריאות "מוות ליהודים" בהפסקות.
התגובה של הרשויות הגיעה מאוחר מדי. רק לאחר חשיפת התחקיר החלו להיסגר בתי ספר, ובוצעו מעצרים וחילוט נכסים. אך הנזק בקרב הקהילות היהודיות כבר נעשה. הפרשה הזו אינה רק סיפור על שחיתות כלכלית. היא סיפור על מדינה שעומדת מול מציאות חדשה, שבה ארגונים אידיאולוגיים מנצלים את המנגנונים שלה כדי לקדם שנאה.
הציבור השוודי מתעורר מאוחר מדי, כמו במרבית מדינות אירופה שהחלו להבין שאנטישמיות אינה תופעה שולית. האנטישמיות ניזונה מכסף, מאידיאולוגיה ומהיעדר בקרה. כשהיא זוכה לתשתית מוסדית, היא הופכת לאיום על כל מרקם החיים הדמוקרטי.
כעת על הממשלה השוודית לקחת אחריות מלאה, לחזק את האבטחה, לנקות את המוסדות מהשפעה קיצונית, ולוודא שכסף ציבורי יגיע למטרותיו האמיתיות, ולא לגורמי שנאה. פרשת 100 מיליון הדולר אינה רק פרשה של ניהול כושל, אלא עדות לכך שגם מדינות מתקדמות עלולות ליפול קורבן למנגנונים של הסתה קיצונית.
האנטישמיות בשוודיה הגיעה לשיאים חדשים, משום שאפשרו לה להתפתח מתחת לרדאר במשך שנים, וכאשר מחוללי האנטישמיות קיבלו מימון ציבורי – הפכה לאיום מוחשי. במדינה שאינה מגינה על הקהילה היהודית שלה, לא רק היהודים נפגעים – אלא הדמוקרטיה כולה.
התרעות פיקוד העורף