החרפת העימות המילולי והחיכוך הצבאי סביב טאיוואן ואיי סנקאקו – ארכיפלג קטן בים סין המזרחי, ובו מאגרי נפט וגז בעלי חשיבות אסטרטגית – מלווה ברטוריקה לאומנית משני הצדדים. סין נוקטת צעדים כלכליים דרמטיים: הגבלות על תעופה, תיירות וסחר מול יפן, לצד תגבור כוחות צבאיים סביב טאיוואן. צעדים אלה מציבים את האזור כולו על סף התלקחות, העלולה להידרדר לעימות צבאי ואף למלחמה בקנה מידה גלובלי.
העימות הנוכחי גם מחדד את העוינות ההיסטורית בין שתי המדינות: במהלך מלחמת סין־יפן השנייה (1937־1945), נכבשו חלקים נרחבים מסין, כולל טאיוואן (פורמוזה דאז), וכ־20 מיליון סינים נהרגו. בנוסף, היריבות ההיסטורית מקרינה על יחסי בייג'ינג־וושינגטון ומגבירה את הסבירות למעורבות דיפלומטית וצבאית אמריקאית ישירה. לראיה, ארה"ב כבר תגברה את נוכחותה בבסיסים באוקינאווה במסגרת הבריתות עם יפן וטאיוואן. מנקודת מבט אסטרטגית, ניכר כי הזירה האסייתית ניצבת בפני אסקלציה החורגת בהרבה מגבולות מצר טאיוואן וים סין המזרחי, ומאיימת על יציבות האזור עם השלכות גיאופוליטיות וכלכליות רחבות החוצות את גבולות אסיה.
פגיעות ישירות בכלכלות
סירובה של טאקאיצ'י לחזור בה מהצהרותיה עורר תגובה חריפה בבייג'ינג, שנוקטת צעדי הרתעה גם כדי לגבש תמיכה פנימית נוכח ההאטה הכלכלית. משרד החוץ הסיני קרא לטוקיו "להרהר באחריותה ההיסטורית על טאיוואן, ולהפסיק לשלוח מסרים שגויים לכוחות הבדלניים". המחלוקת הטריטוריאלית סביב איי סנקאקו וגבולות "האזור הכלכלי הבלעדי" בים סין המזרחי החריפה את הסכסוך ההיסטורי בין המדינות. כבר עתה מתחוללים זעזועים בכלכלה היפנית ובכלכלות האזור, עם פגיעה ישירה בתעשיות תלויות יצוא – אלקטרוניקה, רכב, שבבים ובינה מלאכותית. מחירי מינרלים קריטיים כמו דיספורזיום עלו בכ־250%־400%, ועיכובים משמעותיים ניכרים בייצור סמארטפונים ורכבים חשמליים. שתי המדינות אחראיות לייצור כ־30% מרכיבי האלקטרוניקה העולמיים, והמשבר מטלטל את שרשראות האספקה הגלובליות.
זאת ועוד, הקריאה לחרם על אספקת מינרלים קריטיים ליפן – שצמצמה את תלותה בסין מ־90% בשנת 2010 לכ־50% כיום – וההגבלות על סחר ותחבורה ימית ואווירית, גורמות לשיבושים בשרשראות האספקה ובמסדרונות הסחר האזוריים, לצד פגיעה בענפי התיירות והתעופה. אף שיפן השקיעה כ־65 מיליארד דולר בתעשיות השבבים, חתמה על הסכמים עם ארה"ב וקוריאה הדרומית לחיזוק שרשראות אספקה משותפות של שבבים, סוללות ומינרלים קריטיים והקימה רשתות לוגיסטיות חלופיות לאספקת חומרי גלם מאוסטרליה, וייטנאם והודו - הפגיעה ניכרת, ומדינות דרום־מזרח אסיה חשופות לזעזועים נוספים. זאת, בין היתר, בשל מדיניות הסחר האמריקאית.
חרף הדיאלוג בין נציגי המדינות בפגישת ה־G20 בדרום אפריקה בחודש שעבר, והעובדה שסין ויפן הן שותפות הסחר הגדולות ביותר זו של זו, המתיחות הכלכלית הולכת ומחריפה. היקף הסחר הבילטרלי עמד בשנת 2024 על 292.6 מיליארד דולר, ומתוכם יצוא יפני בסך 124.63 מיליארד דולר לסין. צעדי התגמול הסיניים, ובהם ביטול מאות אלפי הזמנות וטיסות ליפן, גורמים לאובדן הכנסות שנתי של 14.2 מיליארד דולר במגזר התיירות. חברות ענק כמו Shiseido ו־Japan Airlines כבר מדווחות על פגיעה ממשית, וההפסדים הפוטנציאליים עשויים להגיע ל־0.36% מהתמ"ג היפני, לפי דיווח ערוץ News Asia.
שינויים ארוכי טווח
על רקע "סביבת הביטחון החמורה והמורכבת ביותר מאז 1945", יפן מאיצה את הגדלת תקציב הביטחון ל־2% מהתמ"ג, תוך מתן דגש על השקעה בהגנה ובביטחון האנרגטי. ההתמקדות בפיתוח יכולות צבאיות מתקדמות – מערכות טילים, רחפנים אוטונומיים והגנה אוויריות (כגון IAMD) – משתלבת עם חיזוק הבריתות הביטחוניות והאסטרטגיות עם ארה"ב והודו במסגרת ה־AUKUS וה־QUAD, במטרה לבלום את השפעתה הגוברת של סין ולהבטיח יציבות אזורית.
הגבלות היצוא הסיני מאלצות את יפן, שאימצה זה מכבר את השימוש בגז טבעי נוזלי (LNG) כאבן יסוד באסטרטגיית האנרגיה שלה, להאיץ את המעבר לאנרגיה ירוקה. מדובר במדיניות חדשה, הכוללת קידום מיזמים עם האיחוד האירופי ושותפויות אזוריות (כגון AZEC) עם וייטנאם, הודו ומדינות נוספות בדרום־מזרח אסיה, השקעה בטכנולוגיות של מימן ירוק ופיתוח תשתיות דיגיטליות מבוססות ענן ו־AI להתמודדות עם שיבושי האספקה.
בראייה אסטרטגית, המשבר האיץ את התחזקות הקו הניצי בממשלת טוקיו (סקר של סוכנות Kyodo הראה כי 69.9% מהציבור היפני תומכים בה) ואימוץ אסטרטגיית "סין +1". אסטרטגיה זו נועדה לגוון את מקורות הייצור ולהסיט את תעשיית השבבים מהמיקוד בסין ובטאיוואן אל תעשייה מקומית ובינלאומית מגוונת. השקעות בהיקפים של עשרות מילארדי דולרים בהקמת מפעלי שבבים מתקדמים, בשותפות עם תאגידי ענק כמו TSMC ו־IBM, נועדו להבטיח אוטונומיה ויציבות בשרשראות האספקה של מתכות נדירות.
בנוסף, הידוק קשריה של ממשלת טוקיו עם מדינות האזור מאפשר למשקיעים לתעדף מגזרים כמו אנרגיה מתחדשת, תשתיות וייצור מתקדם. אף שפרויקט מסדרון הרכבת בין הודו, מינאמר ותאילנד טרם מומש במלואו, הוא ממחיש את הפוטנציאל העצום של פרויקטי הקישוריות האזורית ותרומתם לעיצוב מחדש של דינמיקת הסחר במרחב אסיה־פסיפיק.
מנקודת מבט גיאופוליטית עולמית, המשבר בין סין ליפן אינו "עוד" עימות בילטרלי אזורי, אלא הוא מוקד סכסוך אסטרטגי בעל השלכות בינלאומיות. הוא מאיץ את מרוץ החימוש הצבאי והטכנולוגי, מגביר את תלותה של טוקיו בבריתות אזוריות, ומציב את מרחב אסיה־פסיפיק כזירה שבה יעוצב מחדש מאזן הכוחות המשולש בין סין, יפן וארה"ב בעשורים הקרובים.
עם זאת, המשבר מעניק ליפן יתרונות אסטרטגיים משמעותיים: גיוון שרשראות האספקה, הפחתת התלות ביבוא מסין והידוק קשרים כלכליים ושותפויות אזוריות. ההשקעות הגוברות בתחומי השבבים, הסוללות והאנרגיה הירוקה מחזקות את מעמדה כמעצמה טכנולוגית ומבססות את דימויה כשותפה אמינה ועוצמתית מול מדיניותה הלוחמנית של בייג'ינג. במקביל, קידום חקיקה והגברת התמיכה הציבורית בממשלת טוקיו מעודדים חדשנות וצמיחה כלכלית ומחזקים את החוסן הלאומי.
אולם לצד ההזדמנויות, קיימים סיכונים לא מבוטלים: תלות גוברת בארה"ב, עלייה בהוצאות הצבאיות והחרפת התחרות מול סין על שליטה בטכנולוגיה, מקורות אנרגיה ומשאבים חיוניים בשווקים האסייתיים. אין ספק אפוא שיפן נמצאת בצומת קריטי – בין הישרדות כלכלית לבין התמודדות ישירה מול הענק הסיני – כאשר מגבלות היצוא הסיני אינן עוד חשש תיאורטי אלא מציאות מורכבת. מציאות העלולה להתברר כ"סנונית ראשונה" להסלמה רחבת היקף, שתשפיע באופן דרמטי על התחרות בין סין וארה"ב על עליונות טכנולוגית בתחומי השבבים והבינה המלאכותית ותקרין על הפוליטיקה והכלכלה הגלובלית.
התרעות פיקוד העורף