החלטתן של ספרד, הולנד, סלובניה ואירלנד לפרוש מהאירוויזיון בעקבות דחיית יוזמת ההדחה של ישראל חושפת אמת מטרידה. ממשלות מסוימות באירופה החליטו להפוך תחרות מוזיקלית לחלק ממערכה פוליטית ואנטישמית. באופן פרדוקסלי, רק לפני שנה אותן מדינות, כדוגמת הולנד וספרד, העניקו לישראל דוז פואה בהצבעת הקהל. הציבור שלהן אהב, בחר, תמך. אבל עמדת הציבור לא עניינה את מקבלי ההחלטות, שבחרו לאכוף חרם פוליטי שאינו קשור לאמנות, למוזיקה או לערכים שעליהם קמה התחרות.
ישראל מגיעה בעקביות למקומות הגבוהים ומסיימת בחמישייה הפותחת בשלוש השנים האחרונות. זהו נתון שממחיש אמת אחת: האירופאים אוהבים את המוזיקה הישראלית. הם מעריכים יצירה, מקצועיות ורוח תרבותית שאינה מושפעת מפולמוס פוליטי. שלילת השתתפות ישראל אינה פוגעת רק בנו, היא פוגעת בראש ובראשונה בתושבי אותן מדינות שממשלותיהם החליטו, משיקולים ציניים ואנטישמים, למנוע מהם להשתתף בחגיגה הבינלאומית ולשלוח נציג מטעמם לתחרות.
אחת הדוגמאות הבולטות לצביעות הייתה דרישתה של ספרד שישראל תופיע עם דגל "ניטרלי". דרישה שלא הוגשה לאף מדינה אחרת, ושהיא כשלעצמה עדות לאנטישמיות במסווה של "שמירה על טוהר התחרות". מי שמטיף נגד פוליטיזציה, אך דורש ממדינה להסתיר את זהותה הלאומית, הוא זה שמכניס פוליטיקה לבמה. לא ישראל שהייתה עסוקה בשנתיים האחרונות להגן על ביטחונה מפני איומי טרור רצחניים שגבו את חייהם של אלפי ישראלים חפים מפשע.
לכך מתווספת ההשוואה המופרכת להדחת רוסיה ב-2022. גם נציגי אוקראינה בדיון האחרון הבהירו במפורש: "לא נכון להשוות את ההדחה של רוסיה לישראל". רוסיה זו שפתחה במלחמת תוקפנות. ישראל, מנגד, מגנה על עצמה מפני טרור אימתני. ההשוואה הזו אינה נאיבית. היא תוצר של קריאה אנטישמית שמנסה לבנות נרטיב שקרי כדי להצדיק הדרה.
בסופו של דבר, האירוויזיון אינו רק תחרות שירים. הוא פלטפורמה לתרבות, קירוב לבבות ויצירת שפה משותפת בין עמים. ישראל היא חלק מהפסיפס הזה עשרות שנים וגם השנה תהיה שם. מי שבוחר לפרוש אינו פוגע בישראל - הוא פוגע בעצמו ובקהלו.
ההפסד הוא שלהם. אנחנו נופיע, ניצור, ונמשיך לככב במקומות הגבוהים. הציבור האירופי, זה שמצביע בלב פתוח וללא מחסומים פוליטיים, כבר אמר את דברו. והוא אוהב אותנו ואת המוזיקה שאנחנו מביאים לעולם. עם ישראל חי.
התרעות פיקוד העורף