התחזית הדמוגרפית צופה כי בעוד ארבעה עשורים שליש מהישראלים יהיו חרדים. כיום, תרומתם של החרדים לכלכלה הישראלית שלילית: שיעורי התעסוקה של גברים חרדים נמוכים, שיעור המיסים שמשלמים חרדים נמוך, בעוד סכומי הקצבאות שמשקי בית בחברה החרדית זוכים להם גבוהים מהממוצע בישראל. המשוואה פשוטה: ככל ששיעור החרדים באוכלוסייה יעלה, הנטל שהם מהווים על החברה הישראלית יגדל.
וישנה, כמובן, השאלה הביטחונית. שירות חרדים בצבא כבר מזמן אינו עניין של שוויון בנטל. העומס שיצרה המלחמה על המשרתים וסדר הכוחות שיידרש בשנים הבאות גדולים. כדי לעמוד בכך יהיה צורך בהארכה נוספת של שירות החובה, לצד מכסה של מעל 100 ימי מילואים בשנה. זהו נטל אדיר, שפחות ופחות ישראלים מוכנים לשאת בו. החוק המוצע כעת אפילו אינו מתיימר לפתור את המשבר הזה.
ישראל הציונית נבנתה על אתוס משותף של נשיאה בנטל הכלכלי, החברתי והביטחוני. מבט מפוכח אל העתיד אומר שאם המגמות הקיימות לא ישתנו באופן דרסטי, מספר הנושאים בנטל יקטן, ואילו הנטל הביטחוני והנטל הכלכלי יגדלו. בנסיבות כאלה, ישראלים רבים, בעיקר חילונים ממעמד סוציו־אקונומי גבוה, יבקשו לעזוב את ישראל.
ישראל הציונית לא תיעלם באחת. בטווח הקרוב נחווה ירידה בשירותים שאותם המדינה יכולה לתת ושינוי משמעותי באופי המרחב הציבורי. אבל בטווח הרחוק יותר המשמעות עלולה להיות שינוי קיצוני באופייה של ישראל. לא עוד מדינת לאום יהודית־ציונית־חילונית, אלא מדינה דתית יותר ודמוקרטית פחות. לנוכח האיום הקיומי המתמיד, המצריך שמירה על זיקה למערב ועל גיבוי מערבי, לצד שמירה על יתרון טכנולוגי מובהק, ספק אם ישראל תוכל להמשיך להתקיים.