האשליה שבכוח: למה רק הגישה של חוק ביסמוט תביא את החרדים לבקו"ם | ד"ר ניסים כץ

ילד שגדל בסמטאות בני ברק, הצבע הירוק היחיד שהוא מכיר הוא עלי הגמרא הבלויים או של הגדרות סביב הגינה הציבורית. מדי צה"ל הם בגד זר; הם סמל לאיום קיומי. בישיבה, לא מדברים  על "השתמטות" מתוך פינוק. מדברים על הישרדות. החינוך שסופג ילד חרדי, ושזורם בעורקיו של כל נער חרדי, גורס כי העולם עומד על התורה, וכי רגע אחד של ביטול תורה מסכן את עם ישראל יותר מכל טנק של אויב. אבל מעבר לאידיאולוגיה, יש שם פחד: הפחד להתקלקל, הפחד לאבד את הזהות, הפחד להיות "אחר".

הדיון הציבורי הסוער סביב חוק הגיוס נע בין שני עולמות שצועקים זה על זה ואינם שומעים. הציבור החילוני זועק, ובצדק, לשוויון בנטל. אבל הפתרונות שמוצעים – אלו הדורשים גיוס בכפייה כאן ועכשיו – מפספסים את המטרה באופן טראגי. זו בדיוק הסיבה מדוע הצעת החוק של ח"כ בועז ביסמוט, שמבקשת לפעול בתבונה ולא בכוח, היא היחידה שיש לה סיכוי אמיתי.

למה החרדים לא מתגייסים? זה לא בגלל שהם לא פטריוטים בדרכם. זה בגלל שהצבא נתפס ככור היתוך שנועד למחוק את זהותם. שום חוק, דרקוני ככל שיהיה, לא ישנה את זה. יש בישראל כבר חוק גיוס חובה לכולם. ומה קורה בפועל? עשרות אלפים לא מתגייסים. בג"ץ יכול לפסוק, הכנסת יכולה לחוקק, והמשטרה יכולה (תיאורטית) לבוא לעצור. אתם באמת רואים תרחיש שבו שוטרים גוררים 60,000 בחורי ישיבה לכלא? אני אגלה לכם סוד: הם ילכו לכלא בשירה ובריקודים. עבור החרדי, כלא הוא "קידוש השם", בעוד הצבא הוא סכנה רוחנית. מול אמונה לוהטת, אזיקים הם רק קישוט.

כאן נכנסת הגאונות הפרגמטית של חוק ביסמוט. החוק הזה מבין את מה שרבים מסרבים לקבל: אי אפשר לגייס חרדים בלי תמיכת הרבנים, ואי אפשר להשיג תמיכה כזו ב"זבנג וגמרנו". הרבנים, "גדולי הדור", הם המצפן. אם הם יגידו "לא", אף בחור לא יזוז. כדי שהם יגידו "כן" – או לפחות יסכימו בשתיקה – צריך תהליך.

חוק ביסמוט מציע להוריד את גיל הפטור כדי לאפשר לחרדים לצאת לשוק העבודה בגיל מוקדם יותר. זה נשמע הפוך להיגיון – לתת להם פרס? אבל זו הדרך היחידה. ברגע שחרדי יוצא לעבוד, הוא פוגש את החברה הישראלית. החומות נופלות. הילד שלו כבר יגדל בבית פתוח יותר, והסיכוי שהוא יתגייס בעתיד מזנק פלאים. זהו תהליך של אבולוציה, לא רבולוציה.

מי שדורש "גיוס עכשיו" מקבל "גיוס אף פעם". מי שמוכן לקבל תהליך ארוך, מדורג, שנעשה בהידברות ובהסכמה שקטה עם ההנהגה הרבנית, יקבל בסוף ציבור חרדי שמשתלב, עובד, ולבסוף גם משרת.

זה מתסכל? כן. זה איטי? מאוד. זה לא הוגן כרגע? בהחלט. אבל בפוליטיקה ובחברה, להיות צודק זה לא מספיק; צריך להיות חכם. הכפייה נכשלה במשך 76 שנה. הניסיון "לחנך" אותם דרך הקיצוצים והסנקציות רק מלכד את השורות בבני ברק ומאה שערים. רק חוק שמבין את ה-DNA החרדי, שלא מאיים על עצם קיומו הרוחני ומאפשר שינוי מבפנים החוצה, יצליח. כל השאר זה פופוליזם שסופו ידוע מראש. תנו לתהליך לקרות, ותנו לחרדים להפוך לישראלים בקצב שלהם. זו הדרך היחידה לנצח במערכה הזו.