הגבולות נחצו מזמן. גם שומרי החוק על הכוונת. אם המשטרה והרשויות המשפטיות לא יתעשתו בהקדם, נשלם על כך מחיר כבד. זו לא קלישאה ולא רמיזה דרמטית. זה תיאור מדויק של מציאות, שבה מי שמנסה לאכוף את החוק מוצא עצמו חשוף לא רק לביקורת ציבורית או לעימותים משפטיים, אלא גם לאיומים, לסרטונים משתלחים, ואף לסכנת חיים.
ייתכן שרוכברגר התכוון בין השאר לבעל עסק, שנגדו הוגש לאחרונה כתב אישום בגין שימוש אסור במקרקעין. העירייה ברמת השרון מבקשת להרחיב את דרך השרף כדי לאפשר גישה ממרכז העיר אל מתחם ביג פאשן גלילות. הדבר עורר את התנגדותו של אותו בעל עסק, שכתב נגד ראש העיר פוסטים בנוסח: "אני הולך להוציא עליך הכל, ויש לי מידע מפליל, אני אעשה לך משפט שדה, יצאת מניאק ובוגדן". הוא גם העניק בנדיבותו לראש עיריית רמת השרון תשעה ימים כדי להגיע איתו להסדר.
רוכברגר הוא סיפור אחד מתוך עשרות. כבר שנים שראשי ערים בישראל מתמודדים עם איומים, הטרדות ופגיעה ביכולתם לבצע אכיפה. לא אחת, ראש עיר שמנסה לאכוף חוק מוצא עצמו בסיכון גדול יותר מזה שבו מצוי מי שמפר את החוק. זו חולשה של מדינה שמעדיפה לכבות שריפות במקום למנוע אותן. כך נשחקת הממלכתיות. כך נעלמת הסמכות. כך נוצרת מציאות שבה פקחים מבקשים לא לשלוח אותם לשטח, ומהנדסי ערים מתחילים לחשוב פעמיים בטרם הם חותמים על צווים.
ראשי הערים על הכוונת מפני שהם בקו החזית. הם אלה שסוגרים עסקים שפועלים ללא רישיון, עוצרים בנייה לא חוקית ומציבים גבולות. הם אינם מוקפים בשרשראות אבטחה. הם עוברים בין שכונות, נפגשים עם תושבים, נגישים בכל רגע. והשאלה המתבקשת היא, למה איומים על ראש עיר נחשבים לזניחים יותר מאיומים על פוליטיקאי בדרג הארצי? גילוי נאות: הכותב הנחה "שבתרבות" ברמת השרון.
התרעות פיקוד העורף