מנהיג כושל שהביא את עדתו לאסון
מצעד האיוולת של אסד המשיך עם הנהלת כלכלה ליברלית מדי ומושחתת החל מ-2005. המשטר ביטל סובסידיות ארוכות שנים על מוצרי יסוד, מה שתרם להעמקת הפערים החברתיים והעוני. לאחר מכן, אסד הזניח את הפלאחים שזעקו לסיוע השקיה. שנתיים של בצורת (2009-2010) הרסו כליל את החקלאות.
ב-2011, בשיאו של משבר כלכלי ובהשפעת המהפכות הערביות, פרצה מלחמת האזרחים. אסד השתמש בכוח מופרז ונכשל לחלוטין בדיכויה. צבא סוריה התפרק ואסד נאלץ לקבל סיוע חריג בהיקפו מאיראן ורוסיה, בתמורה לשליטה מוחלטת שלהן בארצו. כבר בראשית מלחמת האזרחים שיחרר אסד מהכלא מאות ג'יהאדיסטים, שרבים מהם הצטרפו לאל-ג'ולאני. מטרת הצעד הייתה שהג'יהאדיסטים ישתלטו על האופוזיציה ויהפכו את המחאה השקטה לעימות אלים.
השתלטות זו העניקה בהמשך לגיטימציה למעשי הזוועה שביצע משטר אסד: חביות הנפץ, מצור והרעבה, התקפות כימיות ועינויי כלא סידנאיא הנורא. אסד הכניס את העדה העלווית השלטת, אליה הוא משתייך, למצב נוראי של "הרוג או תיהרג". היה ברור לכל עלווי כי ביום שייפול משטר אסד תהיה נקמת דם נוראית. מגיניה של סוריה נעלמו - רוסיה שקעה באוקראינה ואיראן שלחה את המיליציות שלה למלחמה נגד ישראל. ואז היום השחור של העלווים הגיע.
מדיקטטורה "בַּעַתִ'ַיה" ל"סַלַפִיַה"
המשטר החדש בדמשק לא יודה בכך לעולם, אך הוא תפס את השלטון בעיקר הודות לישראל, המדינה שפגעה קשות בחיזבאללה - משענתו של אסד. הצבא הסורי היה מצויד, אך בלתי מאומן וחסר מוטיבציה. חייליו היו חלשים, עניים ורעבים. מיליציות ג'יהאדיסטיות שפרצו מהצפון (חבל אדליב) הכריעו את המערכה בכמה ימים בדצמבר 2024.
שליטיה החדשים של דמשק הביאו עמם את המנטליות הקנאית של מחוז אדליב, עליו השתלטה התנועה הסלפית לפני עשור. מלחמת האזרחים הסתיימה ב-2017 בניצחונו של אסד, אך המחוז לא נכבש על ידי ברית אסד-איראן-רוסיה ונותר תחת חסות טורקית, טעות איומה עליה שילם אסד באובדן שלטונו. מחוז אדליב נראה עד היום כמו אפגניסטן, דתי קיצוני-סלפי (סוני קנאי). רוב הגברים שם מזוקנים, הולכים בלבוש אפגני וחמושים מכף רגל ועד ראש, והנשים מכוסות בבורקות שחורות.
יותר צרות מהישגים
עם זאת, מצבה הכלכלי הנורא של סוריה רק החמיר מאז נפילת המשטר הקודם. אמנם הוסרו חלק מהסנקציות הכלכליות בלחץ סעודיה על ארה"ב, אך המשקיעים מהססים להגיע למדינה הסובלת מהיעדר ביטחון ושסע עדתי. טורקיה וקטר הזרימו כסף לשלטון החדש, מה שהעלה את אספקת החשמל בכמה שעות ליום ואפשר העלאה סמלית של משכורות הפקידים. אלא שרוב הפקידים הישנים (רבים מהם עלווים) פוטרו וגורשו מבתיהם, בטענה כי שרתו את המשטר הישן והפכו למובטלים עניים.
ככלל, 90% מאזרחי סוריה חיים כעת מתחת לקו העוני, מחירי מוצרי היסוד מתייקרים בהתמדה וערך הכסף יורד כל יום (דולר אחד=12,000 לירות סוריות). אין תוצרת מקומית, השוק מוצף ביבוא מסין וטורקיה, מה שמקשה עוד יותר על התאוששות החקלאות והתעשייה, מגזרים שחרבו במלחמה.
אז מה נשתנה בסוריה אחרי שנה? הבעת' המדכא התחלף במשטר סלפי. המֻח'אבראת (המשטרה החשאית) של אסד התחלפה ב"מנגנון הביטחון הלאומי" הג'יהאדיסטי מאדליב. כלא סידניא התחלף בבתי המעצר של נאמני המשטר הישן. שלטון היחיד של אסד התחלף בשלטון היחיד של א-שרע.
ומה עם ישראל?
אמנם הגבול היה שקט תחת משטר אסד כחמישים שנה, אך המדינה הפכה לפרוזדור להעברת לוחמים וציוד קטלני של מיליציות פרו-איראניות ללבנון. כעת שולט בסוריה משטר העלול להפוך את המדינה בטווח הלא רחוק לאמירות אסלאמית בחסות טורקיה וקטר, איום ישיר ומסוכן על ישראל, בעיקר כאשר ישוקם צבא סוריה.
א-שרע מטעה, הוא משכיל, מאופק וערמומי. הוא חיכה בסבלנות רבה כמעט עשר שנים במחוז אדליב, עד שהגיעה שעת הכושר לכבוש את דמשק. כעת הוא מתאפק בנושא ישראל, אך אנשיו בשטח אינם שותקים כלל. נושאי הדגלים הלבנים עם ה"שַהַאדַה" קוראים בכיכרות "ח'ייבר ח'ייבר יא יהוד" ומבטיחים להמשיך את "שחרור סוריה" עד מסגד אל-אקצא. זה ה-DNA של התנועה הסלפית-ג'יהאדיסטית, גם אם נשיא סוריה מכחיש זאת. הוא עצמו חוזר שוב ושוב כי המשא ומתן של ארצו עם ישראל לא יוביל לשלום או לנורמליזציה.
סוריה בדרך להפוך לסוּניסטן - מדינה סונית דתית קנאית ושמרנית. על כן, רוב החוגגים כעת בכיכרות לציון שנה לנפילת אסד הם מהעדה הסונית. הם חשים כי השלטון חזר לידיהם כפי שהיה עד אמצע שנות השישים. אך הדרוזים אינם חוגגים והעלווים אף הכריזו על מספר ימי שביתה כללית.
וישראל, החוששת מתסריט של 7 באוקטובר מכיוון סוריה, ממשיכה לשלוט בשטח עליו השתלטה לפני שנה בדרום-מערב סוריה. יש להניח, כי מצב זה יימשך עד שייחתם הסכם משביע רצון - רצוי הסכם שלום ולא נסיגה ללא תמורה, ורצוי שייחתם עם שלטון שפוי, בתקווה שיקום כזה בדמשק בעתיד.
התרעות פיקוד העורף