המשחק שלהם נגמר: שוק התקשורת יודע ששלמה קרעי צודק | ד"ר עומר דוסטרי

בלב הרפורמה עומד המעבר מרישוי כבד ומסורבל למודל אסדרתי פשוט יותר. שינוי זה נועד לפתוח את השוק לשחקנים חדשים, יוצרים עצמאיים וקולות מגוונים שנבלמו עד-כה בקירות של חסמים ובירוקרטיה אנטי-ליברלית. שכן, כאשר המדינה מחליטה מי יקבל רישיון (כפי שקורה במצב הנוכחי) - היא גם מחליטה מי לא. מודל הרישום החדש מבקש לבטל את "שומרי הסף" ולהטמיע תחרות בריאה על לב הצרכן.

בפן הכלכלי, הרפורמה נותנת מענה לתסכול ציבורי עמוק: כיום, האזרח הישראלי משלם על חבילות שידור כלליות ומנופחות שהוא כמעט לא משתמש בהן. על-פי הרפורמה, תינתן כעת האפשרות לבחור ולשלם רק על התכנים שצופים בהם בפועל – מהלך שצפוי להוזיל בואפן משמעותי את העלויות בשוק הטלוויזיה.

מבקרי הרפורמה טוענים כי הרשות הרגולטורית החדשה שתוקם תהיה פוליטית ותישלט בידי שר התקשורת והממשלה. אלא שההיפך הוא הנכון – המדינה כיום מעורבת יתר על המידה בשוק הטלוויזיה. כך, למשל, כל 15 חברי מועצת "הרשות השנייה" ממונים ישירות על־ידי השר. לעומת זאת, ברפורמה החדשה תהא לשר מעורבות מינימלית בדמות מינוי יחיד, וגם הוא על-ידי מנכ״ל המשרד. בנוסף, ובניגוד לרשות השנייה, לרשות החדשה לא תהיה סמכות להסיר תכנים משידור. סמכויותיה ימוקדו בתחומי התחרות, השקיפות וההוגנות. במקום להרחיב את המעורבות הממשלתית בשוק התקשורת, הרפורמה למעשה מצמצמת אותה משמעותית.

טענה נוספת של מתנגדי המהלך היא ביטול “ההפרדה המבנית”. בפועל, הפרדה כזו כמעט לא קיימת בשום מדינה בעולם, וגם בישראל היא מעולם לא עבדה באמת. די אם נזכיר את ההפיכה שביצעו עיתונאי "חדשות 13" להדחת מנכ״לית חברת החדשות, יוליה שמואלוב ברקוביץ, שמונתה על-ידי הנהלת הערוץ. גם בהקשר זה, נראה כי המחסומים חסרי-שיניים ומיושמים באופן סלקטיבי. הרפורמה, אפוא, אינה מפרקת מנגנון יציב; היא חושפת את העובדה שהוא מעולם לא פעל.

שינוי נוסף שמביאה עמה הרפורמה היא הנגשת שקיפות מלאה של נתוני הרייטינג לציבור. על-פי הרפורמה, ספקי התוכן יפרסמו את נתוני הצפייה באופן ישיר לציבור, ללא מעורבות ממשלתית בנתונים. כך גדלה האחריותיות הציבורית והכח של צרכני התקשורת.

הגנה על ביורוקרטיה אינה הגנה על עיתונות. שוק שבו התוכן הוא זה שמרוויח את הקהל - ולא חסמים, בלמים והיעדר-תחרות - מעודד עיתונות טובה יותר, סטנדרטים גבוהים יותר וקשב רב יותר לציבור. מבקרי הרפורמה מתנגדים למעשה לתחרות עצמה. ערוצים וספקים גדולים חוששים לאבד מעמד, חבילות קבועות (כסף) וגיבוי אסדרתי בלעדי.

רפורמת קרעי אינה מלחמה בתקשורת, אלא מאבק להפחתת השפעה פוליטית, ביטול חסמים מיותרים, עידוד מגוון, והענקת הכח לצרכן. זהו חזון של סביבה תקשורתית חופשית, בריאה ופלורליסטית יותר.