אף שנטשה אותו, לנון לא הפסיק להיכסף לאהבת אמו. למעשה היא זו שחשפה אותו לרוק'נרול. שנים לאחר מותה בתאונת דרכים זכתה לאחד משירי האהבה היפים (לפחות בעיניי) בכל הזמנים: "ג'וליה", שיר שבו מתחלפת לנגד עיני המאזין דמותה של האם המתה בדמותה של יוקו אונו, שהייתה לא רק אשתו השנייה אלא גם אהבת חייו, מבוגרת ממנו בכמה שנים, ובה ראה דמות אם.
לנון הוא בעיניי עוד הוכחה לכך שחיינו כבוגרים נשלטים במידה רבה מאוד על ידי טראומות הילדות שלנו. כלומר, מחנכים אותנו להאמין שנוכל להיות כל שנרצה ושאנו בעצמנו יכולים לברוא את מציאות חיינו וגם כאשר מסירים מאיתנו אחריות, למשל באמצעות הביטוי (מקומם בעיניי, אבל זה כבר נושא לטור אחר) "מוחלשים", מטילים אותה על החברה, הממסד או הממשלה - ופחות על השנים שעיצבו את חיינו.
אם תרצו, יש בכך נסיבות מקילות מסוימות לתסכול שחשים רבים מאיתנו: הכוחות המעצבים את חיינו מקורם באירועים שקרו בטרם תהיה לנו שליטה עליהם. למעשה זו נחמה פורתא בלבד: שום דבר חיובי לא יצמח לאדם מהאשמת אחרים בצרותיו, אפילו הם אשמים באמת.
בשבוע שעבר פגשתי איש מאושר. נתקלתי במכר ותיק באקראי והזמנתי אותו ואת בת הזוג שלו לארוחה שתסייע לנו בחיסול מיני המגדנות שהבאנו מליסבון. האוכל הותיר טעם של עוד, היין זרם והשיחה קלחה, שכן אם יש משהו נחמד במכרים ותיקים הרי זו רק היכולת לפתח עימם בקלות שיחה אינטימית, כזאת שעם זר מוחלט נדרשים חודשי היכרות ארוכים (שלא לומר שנים) כדי להגיע לרבדיה.
שאלתי אותו על ילדיו, שכן הכרתי אותו בסמוך לגירושים, שלאחריהם סבל מניכור מצד משפחתו ושקע בדיכאון. הבן נמצא עימו בקשר הדוק, אבל יחסיו עם בתו ידעו עליות ומורדות. זה חודשים ארוכים שהם לא בקשר, כך גילה והוסיף משפט שהדהים אותי: "אני אוהב אותה, כמובן, אבל מודה שהנתק מפריע לי פחות ממה שהוא אמור לפי אמות המידה המקובלות".
האמירה הזאת הצליחה להותיר בי רושם עמוק הרבה אחרי שתמה השיחה, שכן אם יש דבר קשה עד בלתי אפשרי להורה, הוא להפר את החוזה הבלתי כתוב שלפיו אתה חייב לאהוב את צאצאיך ללא תנאי ולהעדיף תמיד את טובתם על טובתך. אני לא מתיימר לשפוט אותו: אלה הם חייו, זאת משפחתו - ואני הראשון להסכים שיש גבול למידת האחריות שהורים יכולים לקחת על ילדיהם, בטח כשהם כבר בגירים.
כתבתי פה פעם שיש ודאי רוצחים שהוריהם אהבו אותם ללא תנאי: הקריאו להם סיפור לפני השינה, חתמו בשיר ערש, נישקו באהבה כל שריטה כדי להעלים את הכאב, רשמו לחוגים, ליוו לטיולים ועדיין גידלו רוצחים. אז מה למדנו מהמסע הקצר הזה בין אחריות הורית לניכור הורי? לא הרבה, אני מודה, אולי בעיקר על הייחוד של לנון שמסוגל לגרום לי לחשוב על האמיתות העמוקות ביותר של החיים האלה גם 45 שנים לאחר שנדם קולו לנצח.
התרעות פיקוד העורף