ביטחון תזונתי אינו ענף חקלאי - הוא ביטחון לאומי לכל דבר. בלי מזון בסיסי אף מערכת לא תתפקד: לא העורף, לא בתי החולים, לא הצבא. מדינה שאינה מייצרת לעצמה את החלב, הביצים והירקות עלולה למצוא את עצמה עם מטוסים משוכללים וטייסים רעבים.
ישראל היא מדינה קולטת עלייה ומעודדת ילודה. אוכלוסיית ישראל צפויה להמשיך לגדול, וממשלת ישראל צריכה לחשוב על הדרך להבטחתה של אספקת החלב לילדי העתיד, על השקעה בפיתוח והרחבה של הרפתות, ולא בחיסולן. כן, זה דורש יותר עבודה ומחשבה ממה שדורשת קניית חלב מאירופה, אבל מדינה אחראית אינה מחפשת קיצורי דרך על חשבון הביטחון שלה. ואין לשכוח שהרפתנים-החקלאים מקיימים את מעשה הציונות הטהור של היאחזות בקרקע.
צריך לקבוע מחיר מטרה לחלב, ומשם לגזור איך להגיע אליו. יש למצוא דרך להוזלת העלויות לחקלאים, לשיפור שרשרת הייצור, ואם אחרי כל זה יהיה צורך, גם לסבסוד נוסף. הנה כמה רעיונות לשיפור המצב, שעלו בשיחה עם אנשים הפעילים בענף: השקעה בשדרוג מתקני החליבה; מתן תמריצים להתמזגות רפתות קטנות; עידוד בנייה של רפתות חדשות והרחבת הקיימות.
אפשר להמשיך בייבוא גבינות קשות למיניהן, גם כך ברובן הן מותרות. אבל חלב, קוטג׳ וגבינה לבנה הם מזון בסיסי, וגם גבינה צהובה רגילה, שכל ילד אוהב בטוסט, היא חלק מהתפריט הבסיסי שעליו ישראל צריכה להגן. את הרפורמה בשוק החלב ניתן עדיין לשנות. סגירת רפת היא מעשה בלתי הפיך, וזו תהיה בכייה לדורות.
התרעות פיקוד העורף