הישראליוויזיון מתפוצץ: האם אירופה משנה חוקים רק כדי שישראל לא תנצח? | שיפודים

הפחד מהצלחה של היהודים הוא פחד קבוע של אנטישמים. אני זוכר שקראתי פעם ספר על תולדות האנטישמיות בגרמניה, עוד לפני הנאציזם, בתחילת המאה.

היהודים היו נרדפים ומשוללים הרבה זכויות ומודרים מהרבה אפשרויות גם אז, אבל אחד האנטישמים מצוטט כאומר: "מה אנחנו מבקשים בסך הכל? קצת שוויון".

זה נשמע אירוני, אבל זה לא אירוני כשזה מגיע למצב שבו הבן שלך בכיתה ויש שם תלמידים יהודים, ואולי הם מתעלים עליו. או כשאתה עושה עסקים, או שאתה בשטח אחר. האנטישמי הגרמני ההוא ביטא פחד שתחרות מול יהודים לא תהיה תחרות שווה. עד כדי כך הדבר הזה מטורף.

אולי זה מתבטא גם באירוויזיון השנה. דבר דומה הוא מה שנקרא "נומרוס קלאוזוס" במזרח אירופה, כלומר הרשו רק לאחוז מסוים ונמוך של יהודים להיכנס לאוניברסיטה.

חלק מהחוק הזה נוצר לשם דיכוי היהודים, וחלק נבע מהחשש, בדיוק כמו באירוויזיון, לתת יתרון לכישרון היהודי. ובמקרה של האירוויזיון: גם לא לתת יתרון לאהבת חלקים בקהל באירופה בעולם התרבותי לישראל.

זו אהבה שלא נראית בדרך כלל, כיוון לא נותנים לקול הזה ביטוי, אלא מעבירים אותו דרך התקשורת או הפוליטיקאים, שמסלפים את היחס האמיתי לישראל שיש בליבו של אדם הגון.

אני יצאתי בחמש

בבית המשפט בישראל התקיים לפני כמה חודשים משפטו של אדם שצולם גונב, ולא פעם אחת אלא כמה פעמים. הוא טען: זה לא אני. מה אמר על כך השופט, גיא אבנון? השופט הזכיר את הביטוי "אני יצאתי בחמש".

זה ביטוי שחוזר בשיח הישראלי שוב ושוב. בתחילת החודש, במשפט נתניהו, בתשובה לשאלה של הקטגורית, נתניהו ענה שלפעמים אפילו כשהוא עצמו מתקשר מבחוץ ללשכה של עצמו המזכירות לא עונות. ואז עורך הדין ז׳ק חן, הסנגור של אלוביץ', פלט: "הן יצאו בחמש". כולם הבינו.

המערכון הוא קטע מתוך סדרת הטלוויזיה "צומת מילר" (עונה 3, פרק 4), בכיכובה של עדי חבשוש. הוא שודר ב-25.11.19 בשידורי קשת 12. המערכון נכתב במסגרת הסדרה שנוצרה על ידי אדיר מילר.

לדעתי זה הביטוי האחרון שנכנס לשפה העברית מתוך קטע הומוריסטי. אם היה לי כובע, הייתי מסיר אותו, קד ג' קידות, ואומר על זה לאדיר מילר: שאפו.

כך כתב אורוול

עבדתי בחודשים האחרונים בתענוג על כתבים של ג'ורג' אורוול לצורך הכנת מופע ספרות מיצירותיו, שהעליתי בצוותא בתחילת השבוע. אורוול הוא ענק, והייתי כמובן יכול לצטט ממנו המון שורות אקטואליות לימינו.

הוא כתב למשל: "פרשנים פוליטיים או צבאיים, כמו גם אסטרולוגים, מסוגלים לשרוד כמעט כל טעות כי מעריציהם המסורים אינם מצפים מהם להערכה של עובדות אלא לחיזוק של נאמנויות".

במאמר "פוליטיקה והשפה האנגלית" הוא כתב: "הפוליטיקה עצמה היא מסה של שקרים, התחמקויות, איוולת, שנאה וסכיזופרניה", וגם: "השפה הפוליטית נועדה לגרום לשקרים להישמע אמיתיים".

בתוך מאמר על ספרות (תורגם ומופיע בספר "וידויים של מבקר ספרות") מופיעות עוד שורות ששווה לצטט:"אם אתה נכנע באופן אישי, לא רק למכונת המפלגה, אלא אפילו לאידיאולוגיה קבוצתית, אתה הורס את עצמך כסופר".

וגם: "ברור שאם משבחים ספר מסיבות פוליטיות, זה אומנם יכול להיות גם מתוך כנות רגשית, אם אכן מרגישים זיקה חזקה כלפיו. יחד עם זה, קורה לעיתים קרובות שסולידריות מפלגתית דורשת בפשטות לשקר... אינסוף ספרים שנויים במחלוקת, ספרים בעד או נגד רוסיה הסובייטית, בעד או נגד הציונות, בעד או נגד הכנסייה וכן הלאה, נשפטו בטרם נקראו, ולמעשה גם בטרם נכתבו".

פינת השלולית

"ואני מבולבלת מהסיטואציה, לא מבינה איך להגיב. כל הערב הוא ישב לידי, דיברנו, צחקנו, היה די נחמד ובסוף הערב הוא מבקש את הטלפון "שלי. לא היה לי נעים לסרב, ובסך הכל הוא אח של חברה, נתתי לי את הטלפון. שאלתי את עצמי בשביל מה הוא צריך את הטלפון שלי, אבל נתתי לו.

"זה היה נורא, ולא היה נעים לי להגיד לו שזה לא מתאים לי. באיזשהו שלב החלטתי שזה יותר מדי, ושמה שקורה כאן זה לא בסדר, והחלטתי פשוט להפסיק לדבר איתו. להפסיק לענות, כי אני לא מסוגלת להתמודד עם זה.

"ועכשיו אני רוצה לספר עוד משהו: האח המדובר היה האח הקטן של חברה שלי. הוא היה ילד בן 10". 