הח"כית לשעבר חוזרת לפרונט - ומפוצצת מיתוסים: "שיקרנו לעצמנו על הפלסטינים"

לאחר שהקימה מפלגה משלה לקראת בחירות 2026 ועם שידור סרט דוקו המבוסס על ספרה "שיבה באוקטובר", ד"ר עינת וילף מדברת על סוגיית עזה, הבלוף של אונר"א, האנטישמיות בעולם ומקומה של ישראל במרחב

מעריב אונליין - לוגו צילום: מעריב אונליין
עינת וילף
עינת וילף | צילום: רמי זרנגר
10
גלריה

"דיברתי על המחויבות שלו לאתוס הפלסטיני שמאמין בזכות השיבה ונאבק שלא תהיה מדינה יהודית לעם היהודי", היא נזכרת היום, "זה היה ריאיון ארוך, וכשסיימתי אותו ניגשו אליי אנשי האולפן, מהתאורן ועד הבמאי, ואמרו לי, לזה אנחנו רוצים להצביע. למה אין מישהו בפוליטיקה הישראלית שמייצג את הרעיונות שלך".

עינת וילף
עינת וילף | צילום: מרים אלסטר, פלאש 90

לא תמיד הזדהו עם הרעיונות האלה של וילף. עד 7 באוקטובר רבים ראו בהם הערות שוליים. "כמה שבועות לפני הטבח ישבתי בפאנל, דיברתי על זכות השיבה ועל אונר"א, ועיתונאי בכיר מאוד מהשמאל אמר לי, אבל עינת, למי אכפת היום מהפלסטינים, זה כזה פאסה עכשיו, מי מתעסק איתם בכלל".

בעזה מציינים את הסכם הפסקת האש
בעזה מציינים את הסכם הפסקת האש | צילום: REUTERS/Mahmoud Issa

"אמרתי, תקשיבו להם, קחו אותם ברצינות, הם בעצמם אומרים בפה מלא שהם מחויבים להרוס את מדינת היהודים, ועוזר השר אמר, אבל אנחנו צריכים שקט עד אחרי החגים. כלומר, מה עכשיו נבוא ונטפל בסוגיית הפלסטינים והפליטים וזכות השיבה ואונר"א. זה לא דחוף בכלל. עדי ואני חזרנו משם נורא מזועזעים, כי הבנו עד כמה כולם מכורים לשקט".

"הובלתי קמפיין שמאוד הצליח, ופתאום הנושא התחיל לעלות לסדר היום ואפילו הקונגרס האמריקאי העביר החלטה שאונר"א חייבת לדווח כמה הם באמת פליטים בפועל מתוך המיליונים שהיא סופרת. ואז שוב נזעקו במשרד הביטחון וקראו לי לישיבה ואמרו לי, את תציתי אינתיפאדה שלישית. כי ברגע שייוודע כמה פליטים יש בפועל, לא יהיה מימון לאונר"א ולא יגיע כסף ותפרוץ אינתיפאדה. בשבילי זה היה רגע מאוד מכונן. הבנתי שהשקרים מוסכמים, שאנשים יודעים שזה שקר, אבל אם אגיד את האמת ויצטרכו להתמודד איתה, הכל פה יתפוצץ".

העזתים חוזרים לבתים
העזתים חוזרים לבתים | צילום: רויטרס

"אז כתבנו את 'שיבה באוקטובר' (הוצאת הקיפוד והשועל - שמ"ב) שיצא לאור במאי האחרון, ובמוצאי שבת האחרון שודר בכאן 11 סרט דוקומנטרי שמבוסס על הספר, אבל הכי חשוב שכולם אומרים היום שצדקנו".

"הם כעסו עליו שהוא הגיש יצירה מדכאת, אבל זה בדיוק העניין. כי אחרי שרואים את הסרט, אי אפשר עוד להתעלם מהאופן שבו רעיונות הפליטים והשיבה מעצבים את הפלסטיניזם, ואי אפשר להתעלם עוד מההבנה שלצידנו חי עם שהתעצב באופן נורא סביב רעיון הרסני של שלילת הציונות. מבחינתי, הדבר הגדול בסרט הזה, לבד מפעילותו החינוכית החשובה, הוא עוד אישור שהעיסוק הממושך שלי בנושאים האלה הוא לא בשוליים אלא בלב הדבר החשוב ביותר לעתיד ולביטחון ישראל".

עד שיצאה לציבור עם ההחלטה הדרמטית להקים את מפלגת עוז, עסקה ד"ר וילף, הוגת דעות בנושאי יחסי חוץ, כלכלה, חינוך והעם היהודי, בעיקר בהסברה. מאז 7 באוקטובר הפכה לאחת מהדוברות הרהוטות והאפקטיביות ביותר של הסיפור הישראלי בזירה הבינלאומית. הרצאות, פודקאסטים, משלחות, עיתונאים, חברי פרלמנט ומפגשים עם קהילות בארץ ובעולם מנקדים את לוח הזמנים הצפוף שלה.

לפני כן הייתה אשת שמאל, דוקטור למדע המדינה וחברת כנסת מטעם העבודה וסיעת עצמאות, שכיהנה כיושבת ראש ועדת החינוך, התרבות והספורט ויו"ר ועדת המשנה ליחסי ישראל והעם היהודי. אחר כך התפכחה מעמדותיה, חצתה את הקווים והובילה את זיהוי מאבק הדה־לגיטימציה של ישראל והציונות כאתגר אסטרטגי.

"אני מדברת על מה הסכסוך, מה אנחנו עושים לגביו ובעיקר מה אנחנו לא עושים, למה האנטי־ציונות עולה במערב ואיך צריכה להיראות המדיניות הישראלית בכל רגע נתון", היא מחדדת. "מאז 7 באוקטובר אנשים אומרים לי, אנחנו מקשיבים לכל הרצאה שלך, קוראים בצמא כל דבר שאת כותבת. פתאום העשייה שלי רלוונטית כל כך".

מחאה נגד ישראל
מחאה נגד ישראל | צילום: REUTERS/Clodagh Kilcoyne/File Photo
נתניהו בדיון 40 חתימות בכנסת
נתניהו בדיון 40 חתימות בכנסת | צילום: חיים גולדברג פלאש 90

"אני לא יודעת כמה יכולת פוליטית יש לי, אבל יש רגעים בהיסטוריה שפתאום נקרע איזה קרע במציאות וכל מה שאנשים יודעים שעובד, פתאום לא עובד נכון. אני שואלת אם זה הרגע שיש עכשיו, שבו הכללים, הציניות, היועצים שיודעים מה עובד, עומדים בפני שינוי שאני לוכדת. אני הולכת לבדוק אם אני ועבודתי נועדנו לרגע הזה".

הרעיונות שעומדים בבסיס המפלגה החדשה של וילף מציעים מענה ותיקון לסוגיות ביטחוניות, מדיניות וציבוריות. הראשון הוא לקדם שלום על בסיס קבלה ערבית ופלסטינית של הציונות. "מצד אחד מנהיגות שחותרת לשלום", מבהירה וילף, "ומצד שני ההבנה ששלום וביטחון לא יהיו אפשריים כל עוד האידיאולוגיה הפלסטינית הבנויה על שלילת הציונות תמשיך להתקיים".

בית בקיבוץ ניר עוז לאחר מתקפת ה-7 באוקטובר
בית בקיבוץ ניר עוז לאחר מתקפת ה-7 באוקטובר | צילום: רויטרס

"אם היינו קצת יותר חכמים, היינו צריכים להגיד, מצוין, המסלול לשלום עובר בין שתי המדינות, יהודית ופלסטינית, הפלסטינים לאורך מאה שנות מלחמה טוענים שהם בכלל לא מוכנים למדינה יהודית שכנה, וביום שהם ירצו לחיות לצידנו ולא על חורבותינו, הם יגלו שמעולם לא היינו הבעיה".

"כלומר במקום לשלול שתי מדינות לשני עמים, להחזיר את הכדור ליורש העצר ולבקש ממנו לעזור לערביי הגדה להיפטר מאובססיית המלחמה. שיבוא ויגיד לפלסטינים, חברים, המלחמה שלכם בציונות הסתיימה, ליהודים תהיה מדינה, ואתם יכולים לחיות לצידם ולא במקומם. זה אומר שאתם לא פליטי פלסטין ואין לכם זכות שיבה, ובתמורה נעזור לכם בתקציבים ובחינוך".

"לצערי עד היום לא עבדנו מול המדינות שמממנות את אונר"א, דיברנו רק על פירוז חמאס כשהנשק הכי גדול שלו הוא האידיאולוגיה של הפליטים וזכות השיבה והלגיטימציה הבינלאומית שמתודלקים וממומנים ומקבלים לגיטימציה. אנחנו לא עושים עם האידיאולוגיה הזו כלום, או גרוע יותר, מממנים אותה דרך אונר"א וחמאס".

מטען בשק אונר''א ברפיח ברצועת עזה
מטען בשק אונר''א ברפיח ברצועת עזה | צילום: דובר צה''ל
שמעון פרס
שמעון פרס | צילום: אלעד מלכא

"כל זה השתנה כשנתקלה בשנאת יהודים שלימדה אותה דבר חדש על הקשר שבין ציונות לאנטישמיות. עוצמות השנאה שברו את ליבה וחלחלו עמוקות לתפיסותיה. טבח 7 באוקטובר הקצין את תהליך ההתפכחות, אבל הרבה לפניו וילף כבר ביטאה את השינוי בקול ובמילים. באחד המאמרים שפרסמה כתבה שמבחינת הפלסטינים, גם השמאל לא נחמד, ותיארה את התהליך הנפשי שהיה עליה לעבור כדי להבין שמבחינתם, למרות נכונות השמאל להתפשר ולפעול להקמת מדינה בגדה, בעזה ובמזרח ירושלים, הוא עדיין אויב. "כתבתי שלמרות כל מה שחשבתי על עצמי, שאני אדם טוב, שוחר שלום, מבחינת הפלסטינים אין הבדל ביני לבין נער גבעות במאחז", סיפרה בעבר.

"כי ברגע שאני רוצה מדינה יהודית ולא מוכנה לקבל את רעיון זכות השיבה שיחסל את המדינה היהודית, אז מבחינתם אני רוצה את רעתם. אני חושבת שאפילו כתבתי שם שגם השמאל צריך תבוסה פלסטינית, כי הבנתי שמנקודת מבטם של הפלסטינים, עצם קיומה של מדינה יהודית נתפס כתבוסה, ולכן כל עוד אנחנו רוצים לחיות במדינת ישראל, אנחנו צריכים להבין שמבחינת הפלסטינים גם השמאל בעצם רוצה בתבוסתם".

ההבנה הזאת הביאה לטלטלה של תהייה והתפכחות. "במשך כל השנים שאלתי את עצמי על המקום האחר. להיות בשמאל זה לדעת שאת שוחרת שלום, שאת שואפת לפשרה, ופתאום מחלחלת ההבנה שהעם שאת רוצה איתו פשרה ומושיטה לו יד לשלום, רואה בך אדם רע. זה לא היה תהליך פשוט להשלים עם ההבנה הזאת. אני זוכרת שבאחת ההרצאות ניגשה אליי מישהי ואמרה, כל הזמן את טוענת שאת שמאלנית, אבל את לא נשמעת אחת כזאת. במה את שמאלנית? אמרתי לה, כי אני מאמינה שיש בארץ הזאת יהודים וערבים, ואם הערבים הפלסטינים יסיימו את מלחמתם בציונות וירצו להקים מדינה לידינו ולא במקומנו, אז אני בעד. אז האישה אמרה, גם אני חושבת ככה, ואני ליכודניקית".

"זה תהליך מאוד ארוך, שגם בו נרדמנו בשמירה וחשבנו שהוא לא מספיק חשוב. קולגה מצרי שלי שהוא מאוד פרו־ישראלי הסביר שמה שקרה ב־7 באוקטובר באקדמיה זו השתתפות סמלית בפוגרום. האקדמיה לא ראתה ביהודים קורבנות, כי מבחינתה ישראל והציונות זה הרוע המוחלט, זה הקולוניאליזם, נאציזם, רצח עם. אני שומעת כבר 15 שנה שעולם חדש וטוב יקום כשלא תהיה ישראל ולא תהיה ציונות. לכן הפלסטינים הם הגיבורים, כי הם אלו שימחקו את היהודי הקולקטיבי".

אופקים אחרי שבעה באוקטובר
אופקים אחרי שבעה באוקטובר | צילום: מישל אמזלג
תגיות:
עינת וילף
/
אונר''א
/
שבעה באוקטובר
פיקוד העורף לוגוהתרעות פיקוד העורף