איזה גשם. אמא'לה. שיטפונות, רוחות, משקעים. סוף־סוף חורף. מי היה מאמין? דצמבר 2025, אחרי חודשים של קיץ מתמשך בלי סוף, כשכבר שכחנו איך זה נראה ומרגיש, קיבלנו משהו שמזכיר עונה שהיא לא יולי־אוגוסט.
מעצם הרמיזה שהולך להיות קריר וגשום, כולם בשגעת. התלהבות שיא. שבועיים שעם ישראל מסתובב בלוק של אודישן לזארה: המינק חיקוי שנקנה בסייל לפני שנתיים יצא מהגלות, ומגפיים באורך שני מטר שמחכים מאז סילבסטר 2019 רואים אור יום. יש גם סוודר, צעיף, גולף. המגזימנים אפילו פתחו עונה עם כפפות, מחמם צוואר, כובע צמר, צעיף עבה של ריאל מדריד ומעיל סקי שלחצי מדינה יש כי הייתה עליו 70% הנחה בברלין. מי ישמע כמה קר פה. אלסקה. עוד רגע פותחים מחסום שלג בצומת אלונים ומחלקים תה בחינם כדי שלא נקפא.
אי אפשר להאשים אותנו. אם לא נוציא עכשיו את כל פריטי החורף ששמרנו, כשהעולם יחזור לעצמו כל ההשקעה העצומה - השעות בחנויות, המדידות האינסופיות וההזמנות מאסוס, שאיחרו במשך חודשים - תרד לטמיון. כמה חבילות פקדו את הבית שלנו בחודש האחרון. אשתי, מתוך לחץ שלבנות יהיה קר ברבע השבוע שהחורף כאן, השכיבה על הזמנות חצי מהירושה שלהן. אז עכשיו אודרוב, שמים הכל על הגוף. אין כסף אבל ברוך השם יהיה להן חמים. התחושה היא שמה שקורה כעת זה חורף חד־פעמי. בא ונעלם תיק תק וזהו. לא לשכוח שעד לפני שבועיים כולנו הלכנו עם שורטס ותחתונים באמצע נובמבר, נמסים בחום.
זה לא רק הבגדים. הגשם הגיע והפך את המדינה לדרמה לאומית. בקבוצות הוואטסאפ של ההורים מתחוללת היסטריה: “שומעים רעמים?", “לבוא מחר עם מעיל?", “הגן פתוח?". המגישים בחדשות נעמדו כמו כתבים בשטח אויב, חמושים במטריות ובמעילי רוח עם לוגו בגודל חצי מסך. בטיקטוק בכלל חרפון. מעלים סרטונים על קניית סירות מתנפחות, פנסים, גנרטורים. בימי הטילים האיראניים היה פה יותר רוגע. אני מניח שאם נחכה מספיק שר הביטחון יתחיל לאיים בציוצים גם על ענני קומולוס נימבוס. "מי שינסה אותנו, יגמור כענן חבול ומוכה".
בגלל ההלחצות והחזאים, הישראלים התכוננו לסערה מראש ברבאק: ניקו מרזבים, פינו שבילים, הניחו דליים אסטרטגיים מתחת לנזילות שבכל שנה חוזרות למרות הצביעה, הטיח והטיפול בעובש, מתחו מטריות, שנשברו על הפתיחה. אגב, מי שיכול להמליץ לי על אחת שמחזיקה מעמד יותר משבועיים יקבל ממני פרס נובל מדעי. מטריות וחומרים לקרחת, שואבי הכסף הכי קטלניים של חיי.
עם ההצפות יצוץ לו הבחור שהשיט את ילדיו לבית הספר על קיאק מאולתר שנבנה משתי קופסאות פלסטיק של איקאה וחבל כביסה. בתוכניות הבוקר, כשיעלו אותו לשידור, הוא יגיד, באופן מדויק וצפוי כשעון: "כל שנה אותו דבר. כלום לא עובד. אין ניקוז, אין עירייה, והלך לי הבית. אבל אין כמו המדינה". ישראלי אמיתי. מוכן לכל. גשם, טילים, פקקים. מה שיביאו.
בסוף, חורף בישראל הוא לא מזג אוויר. זו תופעה תרבותית. אירוע יח״צ של פדיחות. הזדמנות לראות את אותם מחדלים חוזרים על עצמם. שוב ושוב ושוב. ועדיין, יש בחורף שלנו טוב. אסקפיזם. לכמה ימים אנחנו חיים באשליה אירופית.
התרכזנו במזג האוויר עד כדי כך ששכחנו שיש דברים בוערים יותר מגשם שוטף: הקיטוב, המלחמה שכנראה עוד רגע חוזרת, הכלכלה, יוקר המחיה, הפשיעה, המיסים והטירוף הפוליטי. אמנזיה קצרה, לפחות עד שהשמש תחזור. כשהכל יתייבש, נשוב להזיע. לחיות במידל איסט. בינתיים תתלבשו חורפי. החורף שלנו קצר אבל הוא עדיין חורף, הזדמנות מעולה וקצובה לקצת שיק של חו"ל.
התרעות פיקוד העורף