הקהל היה מרותק, ושני מומחי הבטיחות שישבו לצידו של תומס חבטו בשאלות נוקבות שלא הייתה לו בעיה לענות עליהן. ערב קודם לכן הוא סיפר כי החל לקבל שיחות מארץ מולדתו שחידדו לו את המסר שיש להציג את המדינה באור חיובי. "בוודאי", הוא אמר, בדיוק כפי שנהוג לומר בהודו, "האמת תנצח", "אז אני הולך לומר רק את האמת, כל האמת ואת דעתי המקצועית כטייס מנוסה". הצד השני של הקו נדם.
הודו וישראל קיבלו עצמאות מהמנדט הבריטי באותה השנה, שתי מדינות שבהן מרבית האוכלוסייה דוברת אנגלית שוטפת, מרביתה משכילה או לפחות שואפת לכך, חלקה הגדול חרוץ מאוד וכלל לא בוחל בכל עבודה שתפרנס את משפחתו בכבוד. תאונת אייר אינדיה פתחה את הכנס כדי לקשור בין תרבות עבודה לסביבה בטוחה בתעופה. באותו הבוקר היה אפשר להרחיב את היריעה לתקשורת, כי גם כאן התרבות מייצרת סביבה, והבטיחות היא כמו החופש.
אני לא תמים, זו שאלה שהתשובה עליה צריכה להיות עניינית וקצרה, שגורה בפי כל אזרח. כי מה קרה כאן עכשיו, שלא קרה במשך עשרות שנים של שידור? האם לא מקימים ועדה מיוחדת לדון בערוץ אחד סורר? כאן התהפכו היוצרות ודנים בכולם, חוץ מבאחד. תקשורת מקצועית הייתה שואלת באותו הערוץ שעליו לא דנים - מה קרה? במדינה מתוקנת גם הם היו מפסיקים לשדר בזמן הכנס ומתייצבים לצד עמיתיהם הנידונים.
אז מה השתנה?
מאות טייסות וטייסים ישבו באותו בוקר גשום באולם בהרצליה ושמעו בזה אחר זה את טובי המומחים בעולם, מנהלי הרשויות התעופתיות בארץ ואת נשיא איגוד הטייסים הבין לאומי, אותו איגוד שמייצג את כלל טייסי העולם, כ-150 אלף, והגיע השבוע להתארח אצל חבריו הטובים מהארץ. כאשר הוא נשאל אם יש חברת תעופה אמריקאית שאחוזים ממנה נרכשו על ידי קטאר לדוגמה, הוא מרים גבה בתמיהה. ושאלה נוספת: האם יש מצב שארצות הברית תעניק בייס הפעלה לחברה מזרח אירופית או סינית זולה לטיסות בתוכה? כאן הוא מרים גם את הגבה השנייה. "השתגעתם?", הוא שואל בנימוס.
התשובה היא אנחנו. אל תסתכלו על אף אחד אלא על עצמכם. מה גורם לנו לרכוש ליטר חלב ב-2 דולר? האם הייתה נראית לכם הגיונית כותרת שבמדינת טקסס מוכרים גלון חלב שהוא כמעט ארבעה ליטרים ב-8 דולר? אין סיכוי. מה גורם לנו להסכים לשלם כפול ממחיר ייצור הרכב שאנו רוכשים מבית החרושת, ומה גורם לנו להמתין שנתיים בממוצע לרישום דירה בטאבו, או לקבל היתר בנייה על אדמה שהיא שלנו? בטקסס, לשם השוואה, לוקח שבועיים לקבל היתר, והוא מגיע מהרשות המקומית. תתחיל לבנות לפי הפרוטוקול ושיהיה בהצלחה. אם תחרוג, תצטער. אז רובם לא חורגים. אבל מי מאיתנו יוכל לא לצרוך חלב שבוע? ומי מוכן לרכוש רק רכבים משומשים ולייבש את הסוכנויות? כמעט אף אחד, ולכן אל תתפלאו שזה מגיע לתקשורת.
כוחו של העם איננו רק בבחירות, זה יום אחד פעם בארבע שנים. העם יימדד ביניהן ויקבע את גורלן של הבחירות, כי מי שחושב שוועדה שדנה בכל ערוצי התקשורת חוץ מאחד זה בסדר, לא משנה באיזה ערוץ הוא נוהג לצפות, שלא יתפלא אם מחר זה יגיע גם אליו. מי שחושב שזה בסדר לחוקק חוק גיוס שבפועל לא יגייס חרדים אלא יעודד למידה בישיבות עקב גיל הפטור, שלא יתפלא שזה יגיע גם אליו; ומי שמוכן לקנות חלב במחיר של דלק, שלא יתפלא אם זה יגיע גם אליו.
זה יגיע בצורת מס, כי התקציב הזה מדבר אל כולם. זה יגיע בצורת צמצום אמצעי תקשורת מסורתית ועיבוי תקשורת אינטרנטית בלתי מפוקחת כלל. זה יגיע בצורת העברת תקציבי ענק באופן בלתי פרופורציונלי לשטחי יהודה ושומרון להכשרת מאחזים בלתי חוקיים - ואין לי בעיה עם התיישבות, אבל לא לפני המשטרה והחינוך. זה מה שקורה לכולנו כאשר מסכימים לרכוש חלב יקר. כי את הפרות הללו אנחנו חולבים כאן, אבל מישהו חולב אותנו בו-זמנית. אנחנו שמחים על גשם שיורד לפרקים, אך כל השאר פשוט יורקים עלינו.
חוסן הוא גם חיסרון
בין תאונת אייר אינדיה לתחקיר עם כלביא עלו מומחי בריאות הנפש ורפואה תעופתית לבמה. החוזק של עם ישראל, בייחוד בשנתיים האחרונות, ראוי להערכה וללמידה, הוא בשיעור גבוה חסין יותר מאשר במדינות המערב המפותחות, אבל הוא גם החיסרון שלנו. עם ישראל לא נשבר גם כשנופלים עליו טילים, והוא יושב במרחבים המוגנים. עם ישראל ממשיך לטוס כאן במרחב אווירי רב-איומים, גם כאשר בעולם אין תעופה במצבים כאלו (ראו את אוקראינה). אבל עם ישראל לא נשבר ולא מגיב גם כשדורכים עליו ולוקחים לו יותר מ- 50% מס, גם כשגובים ממנו מחירים בלתי הגיוניים או אפשריים - ובסוף שולחים לו צו מילואים והוא מגיע. אז תגידו לי מה באמת השתנה כאן, אם לא אנחנו עצמנו?
כאן גם השינוי יבוא מאיתנו, ויפה שעה אחת קודם. משהו קורה בממלכת דנמרק. היום זה אני, ומחר זה אתה. היום זה החלב, ומחר זו התקשורת. אז מה עושים לעזאזל? קודם כול קונים רק מוצרים בפיקוח, ויש הרבה, ומפרסמים מדי יום ברשת ידיעה על זה, שהרי זה לוקח לנו שניות. מי שמוצא דיל זול מפרסם ומפרגן, ולא, לא קונים רכב חדש. עוברים לייבוא מקביל ומוזל ומתחילים לגייס קבוצות רכישה למוצרים דומים. תארו לכם 100 איש שמציעים עכשיו מכרז למקלט טלוויזיה. אין רשת שלא תיענה לאתגר.
נמשיך. שותלים עציץ אחד של תבלינים. שבו עם הילדים ותראו כמה דברים אפשר לייצר בבית. תתחילו עם גבינה רכה. אתם לא מאמינים כמה זה קל ומהיר, וגם טעים.
תקראו את זה שוב. מי שחושב שיום הבחירות הוא התשובה, טועה ומטעה, בעיקר את עצמו. יוקר המחיה לא יורד על ידי פוליטיקאים, שיושבים כבר 20 ו-30 שנה על הכיסא ולא קוראים לציבור שלא לקנות חלב. הוא יבוא רק מהציבור שיחליט שהוא לא קונה - והחלב הוא רק הדוגמה. שנת בחירות היא ההזדמנות שלנו.
התרעות פיקוד העורף