הדרום הסורי של ימים אלה הוא אזור מלחמה. מדובר בחבל ארץ נרחב השוכן בין הערים סווידא ודרעא, ונמתח צפונה לאורך הגבול עם ישראל עד קונייטרה. מתגוררים בו דרוזים, אוכלוסייה סונית ושבטים בדואים, והוא רווי מתיחויות. חברתיות, כלכליות ומעמדיות. מתיחות אלימה שוררת בין העדות הללו - ובינן לבין השלטון המרכזי. היציבות החלה להתערער בשנה האחרונה, בעקבות חילופי השלטון. כולם הבינו כי במצב החדש, נטול הוודאות, יש לתפוס כפי יכולתך. השלטון החדש אומנם מנסה לייצב את הביטחון, אבל כוחותיו דלים, ובפריפריה תמיד רמת המשילות נמוכה יחסית. חבלי ארץ רחוקים ומרדניים תמיד היוו אתגר לשליטים בשכונה שלנו, במיוחד עבור ממשל המצוי בראשיתו.
כך מצאו הדרוזים את עצמם מותקפים בידי בדואים בגלל מתיחות עבר, וגם מפולגים בינם לבין עצמם. הסונים, לעומתם, חוששים כי צה"ל יטיל עליהם מרות של כובש, כפי שעשה ברצועת הביטחון בלבנון או בעזה, ועל כן מתגייסים לעשות שריר. חמאס והאיראנים צופים במתרחש ומוצאים פרצה. הם מנסים לנצל את המצב השברירי ולהשתמש באזור כדי לפעול ממנו נגד ישראל.
מלכוד ישראלי
בבואה לקיים מגעים, דרשה ממשלת סוריה מישראל נסיגה כמעט מלאה מאזור החיץ לקווי הפסקת האש מ־1974, כלומר למצב ששרר ערב ההפיכה ב־7 בדצמבר 2024. ישראל מוכנה להסיג את הכוחות לאחור, אבל עדיין להיאחז ברובה של רצועת הביטחון החדשה. זאת מחשש כי הצבא הסורי לא יצליח להדביר את הטרור בשטח שממנו צה"ל ייצא. בתגובה אומרים הסורים, תשאירו לנו את המשימה, האחריות למנוע פיגועים משטחנו מוטלת על כתפינו.
"זה לא יהיה הסכם סופי", אמר שייבאני ובעצם הניח בפנינו הצעה לפתח את היחסים. "אלה יהיו שלבים של בניית אמון", הוא המשיך. "באזור מסוים תהיה משטרה ומוצבים, ואז יהיה כוח צבאי, וכן הלאה. זה כמעט אותו הסכם ויש עליו שינוי קל. אבל לבטל את 74' כולו ולהביא הסכם חדש, לזה סירבנו בגלוי. יש הסכם שהיה בתוקף במשך 50 שנה, והוא אומץ על ידי מועצת הביטחון. עתה להביא הסכם מ־2025 ולאשר אותו במועצת הביטחון? אין צורך בכך, בכנות. שנית, איננו מסכימים לנצל את מצבה הנוכחי של ממשלת סוריה כדי לקחת ממנה שטחים חדשים".
חומוס בדמשק? קודם ניפטר מהפיתה הסורית. ישראל מצאה את עצמה במלכוד: אם תחתום על הסכם ביטחוני עם דמשק ותסיג את צה"ל מאזור החיץ, עלולים שלל דורשי הרעה לתפוס את השטח ולבצע מתוכו פיגועים. אם לא תחתום, עלולה להתפתח שם התנגדות לכוחות צה"ל מעצם התבססותם ברצועת החיץ. בשני המקרים לפנינו הימור.
מדברים מהשטח
הרחק משם, בעיירה ח'אן אָרְנַבַּה באזור העיר קונייטרה, פגש כוח צה"ל שניצב על אחד הכבישים הראשיים בשיירה של מנגנון הביטחון הכללי הסורי. אנשיו נופפו ברוביהם וצעקו לעבר החיילים "אללה אכבר". זו הייתה הפגנת עצמאות מצידם בלא כוונה להצית אש. תיעוד של עובר אורח מראה תמונה בלתי שגרתית בעליל. כלים כבדים של צה"ל ניצבים על כביש ראשי, וחמושים סורים חולפים על פניהם בשיירה נושאים מסר מתריס. כל זאת ללא היתקלות או ירי.
סקר שיזם המגזין הבריטי "Foreign Affairs" מצא כי רק 14% מאזרחי סוריה מעוניינים בשלום מלא עם ישראל. 92% רואים בה כוח צבאי מאיים. סעודיה, טורקיה וקטאר אהודות הרבה יותר על הסורים, לפי הסקר העדכני, שנערך בסוף אוקטובר ובתחילת נובמבר.
ההיגיון הישראלי ברור. מי יודע איזה אופי יישא המלך החדש. יש הזדמנות פז לעקר את יכולתו הצבאית, אז הולכים עליה. הכל טוב ויפה, אבל ללחימה בסגנון אדמה חרוכה יש גם מחיר. תארו לכם צבא זר שמשמיד את מחסני הצבא שלנו. מי היה רוצה איתו שלום.
התרעות פיקוד העורף