מה שמסבך את השיח סביב המשפט הוא ערבוב מושגים ומנה גדושה של דמגוגיה. השאלות והתשובות שלהלן הן התייחסות מסודרת לשאלות המרכזיות, החוזרות ונשנות בשיח. האם החנינה לא תפגע אנושות בעקרון השוויון בפני החוק? ומה גורלו של העיקרון המקודש שלפיו דין נתניהו כדין בוזגלו?
התשובה לשאלה אם למר בנימין נתניהו דין שווה למר בוזגלו - כמובן, דינם שווה. אבל השאלה המשמעותית העומדת על הפרק שונה במקצת. מדובר בשאלה אם דינו של בוזגלו שווה לדינו של ראש הממשלה בנימין נתניהו.
במקרה זה, ההתייחסות שונה, וזאת מבלי לפגוע בעקרון השוויון: שהרי לו מר בוזגלו היה ראש הממשלה ומר נתניהו אזרח מן השורה, כי אז בוזגלו היה זה הנהנה מהגנת חוקים מסוימים, כמו למשל חוק החסינות, שעל פניו מצטייר כזכות יתר מובהקת, אבל בפועל הוא כלי עבודה חיוני המאפשר לנבחרי העם למלא את תפקידיהם למען הציבור ללא מורא, ובעיקר באין מפריע.
לנוכח הצהרתו של נתניהו כאשר דן בית המשפט העליון בסוגיית הנבצרות, ולפיה בשל ניסיונו הרב בניהול המדינה הוא יוכל לעמוד בנקל בדרישות התפקיד והמשפט בו־זמנית, האם הוא אינו מנוע כעת מלטעון את ההפך בפנייתו לנשיא המדינה?
מדובר בשאלה/טענה שמרוב שהיא מיתממת היא מקוממת. איך אפשר להתעלם מהפרט הקטנצ'יק והשולי שבשוליים, שהצהרת נתניהו ניתנה לפני 7 באוקטובר? איך ניתן להשוות בין ניהול המדינה בימי שגרה לניהול מלחמה בשבע חזיתות, הדורשת מראש הממשלה לשים בצד כל עניין, כולל ניהול שוטף של המדינה לטובת העניין הביטחוני־לאומי.
כי עסקת טיעון מחייבת הודאה בחלק מהאישומים. נתניהו, וציבור רחב עימו, מאמינים שהאישומים נגדו מייצרים תקדים, שאף אדם - נבחר ציבור ולא נבחר ציבור - לא היה מגיע בנסיבותיו לאולם בית המשפט. יחסים בין תקשורת לפוליטיקאים? מינויים שהם חלק מהדינמיקה הפוליטית? ניסיונות להשפיע על סיקור? מי שבקיא במערכת יודע שזו שגרת היומיום של הפוליטיקה הישראלית מאז ומעולם.
כאמור, לא רק נתניהו אלא רבים בציבור חשים כי האישומים נגד נתניהו אינם עוסקים במעטפות כסף או בקבלת טובות הנאה אישיות מובהקות, אלא במערכת יחסים חברית־פוליטית־תקשורתית, שהיא חלק ממנגנון מוכר בישראל במשך שנים. ההרחבה התקדימית של מושגי “שוחד” ו”מרמה” - ספק אם הייתה באה לעולם לולא הכמיהה של חלק מהציבור לסלק את נתניהו מתפקידו ויהי מה.
מדוע לא להניח למשפט להתנהל עד סופו? המשך המשפט הוא משאת נפשם המשותפת של גרעין קשה בשני הצדדים: של אלה המסרבים לוותר על החלום לראות בתום המשפט את נתניהו מאחורי סורג ובריח, ושל אלה המייחלים לראות שם את "תופרי התיקים" ו"רוקמי עלילות השווא" על נתניהו. וזו בדיוק הסיבה שזהו אינטרס לאומי לקטוע את המשפט עכשיו.
מהו אם כן הפתרון הראוי? התפיסה של מערכות התביעה עד לרקימת כתב האישום נגד נתניהו הייתה שהגשת תביעה נגד ראש ממשלה מחייבת רף זהירות גבוה מהרגיל, על סף ביטחון מוחלט בסיכויי הרשעה. בסיס התפיסה הזו היה נעוץ, כאמור בתשובה הקודמת, בהערכה שהשלכות זיכוי על מעמדה של המערכת מול הציבור הן הרסניות.
ומשנעשתה הטעות, בזדון על ידי אחדים ובתום לב על ידי אחרים, וכתב האישום נרקם והוגש - הפתרון הנכון לתקן אותה הוא שהפרקליטות תודה בטעות הזו, תתנצל ותמשוך את כתב האישום. בבחינת מודה ועוזב ירוחם. הבעיה היא שהיתכנות הפתרון הזה דומה להיתכנות גידול פירות טרופיים באלסקה.
לראיה, אפילו כאשר השופטים ביקשו מהפרקליטות, עם סיום פרשת התביעה, למשוך את התביעה בתיק השוחד כי אינו מחזיק מים, הפרקליטים סירבו. הם סירבו אפילו להצעת בית המשפט לקיים גישור פלילי.
החנינה הזו שהעניק הנשיא הרצוג האב לאנשי השב"כ הייתה מנוגדת לכל העקרונות הבסיסיים שעליהם מושתת מוסד החנינה. חנינה אינה ערעור על הכרעת הדין או חומרת העונש. היא לא באה לתקן טעויות שיפוט. היא באה לעשות חסד בשל נסיבות אישיות של מבקש החנינה. אבל במקרה החריג הזה, מקבלת החנינה בפועל - על דעת הנשיא ועל דעת בג"ץ - הייתה מדינת ישראל.
גם בעניין החנינה לנתניהו מדובר במקרה ייחודי לחלוטין: משפט של ראש ממשלה מכהן, על יסודות משפטיים חסרי תקדים, המלווה במשבר חברתי ופוליטי. החנינה במקרה של נתניהו איננה בניית תקדים, אלא היא הכרה בכך שהמצב עצמו הוא תקדימי.
המשפט הפלילי איננו עומד בפני עצמו. הוא חלק ממכלול שכולל גם אחדות חברתית, יציבות מדינית ויכולת של מוסדות המדינה לתפקד. החנינה במקרה זה אינה מחליפה את המשפט, היא מאזנת אותו עם צורכי החברה והמדינה.
האומנם, כמו בקו 300, החנינה לנתניהו היא בעצם חנינה למדינה? התשובה חיובית. מרחב התפקוד של ראש הממשלה אינו רק נכס של האדם הנושא בתפקיד. זמנו הוא נכס של אזרחי המדינה. הפנאי שלו לחשוב - חשוב למדינה.
יש עניין לאומי בהסרת לחצים מיותרים המעמיסים עליו מתחים, שיחד עם המתח של התפקיד, בייחוד בימים אלו, הם על־אנושיים, ועלולים להגיע עד כדי סיכון בריאותו של כל אדם, גם אם הוא ראש ממשלה ואפילו אם שמו בנימין נתניהו. משפט נתניהו הוליד שבר באמון במוסדות. העניין הוא מזמן לא הוא אלא אנחנו. אסור לשרוף מדינה שלמה בגלל תיק פלילי מפוקפק השנוי במחלוקת.
האם ראוי להתנות את החנינה בסיום כהונת נתניהו, או שגם בקשה זו היא בגדר עונש למדינה? המשך כהונת נתניהו לאחר מתן החנינה הוא שאלה חשובה מאוד, שהתשובה עליה ראויה להיקבע אך ורק על ידי הגורם היחידי שנכון כי ישיב עליה, והוא הציבור הישראלי - בקלפי ביום הבחירות הקרובות.
התרעות פיקוד העורף