נתחיל עם העובדה הפשוטה שלפיה כל מה שהיה צריך לקרות כדי להימנע מאסון 7 באוקטובר הוא שנתניהו יקיים את הבטחתו המצולמת והמוקלטת וייתן את ההוראה לצה"ל להיכנס לעזה ולהפיל את שלטון חמאס. הוא היה, בסך הכל, צריך לבצע את מדיניותו, שעליה הצהיר ואותה הבטיח. במקום זה, הוא יישם מדיניות הפוכה. במקום לחסל את חמאס, הוא גידל את חמאס.
זה ברמת העיקרון. בואו נצלול עכשיו לפרטים: נתניהו הוא זה שאפשר לקטאר להיכנס לעזה בכל הכוח הכלכלי כבר ב־2012. גם ב־2014, אחרי מבצע צוק איתן הכושל, הוא הגדיל את ההימור, ואת ההשקעה הקטארית ברצועה, שלא הייתה "השקעה ברצועה". היא הייתה השקעה בטרור. אבל זה לא נגמר כאן, זה רק מתחיל.
ב־5 ביוני 2017 נפל דבר במזרח התיכון. סעודיה, בחריין, תימן (טרום שלטון החות'ים), מצרים ואיחוד האמירויות הכריזו "מלחמה" על קטאר. המדינות הללו התאגדו, קבעו שקטאר היא מדינה מממנת טרור, המסכנת את היציבות במזרח התיכון, ניתקו איתה את היחסים הדיפלומטיים, גירשו בבושת פנים את שגריריה, סגרו את הגבולות היבשתיים ואת המרחבים האוויריים והטילו עליה מצור.
צעד כזה הוא מכה אנושה לכלכלה העזתית, הבנויה על תמיכות, הקצאות והעברות למיניהן. באותו רגע הפכו 60 אלף פקידי שלטון בעזה למובטלים. התוצר צנח. כוח הקנייה כנ"ל. מעכשיו, לא רק קטאר מבודדת, גם חמאס, בן טיפוחיה, על סף קריסה. אין ראש ממשלה ישראלי שלא היה מזהה בהתפתחויות הללו הזדמנות פז להנחית את מכת החסד על המפרקת של מכונת האחים המוסלמים. בעצם, יש אחד. רק אחד. בנימין נתניהו.
זה לא שמעשיו היו חשאיים. להפך, הם היו פומביים. הוא התפאר בהם. זמן קצר אחרי שהכסף הקטארי במזוודות, במזומן, בשטרות ירקרקים של 100 דולר, החל להציף את הרצועה, הוא התייצב ליד כבש המטוס בנתב"ג בדרכו לאנשהו, מצויד ברעייתו, ונשאל על הכסף הקטארי.
"אני עושה מה שאני יכול כדי להחזיר את הביטחון לתושבי העוטף", אמר נתניהו (זה מצולם ומוקלט כמובן), "ואני חושב שכעת זה הצעד הנכון, לכל צעד בלי יוצא מן הכלל יש מחיר, כשאתה נוקט צעדים של מנהיגות, תמיד יש מחיר, אם אתה לא יכול לשאת במחיר, אתה לא יכול להנהיג. ואני יודע לשאת במחיר".
כן, זה בדיוק מה שהוא אמר. האיש שנחלץ להצלת האחים המוסלמים, קטאר וחמאס, הסביר שזהו צעד מנהיגותי וצריך לדעת לשאת במחירו. כשהגיע המחיר, חמש שנים אחר כך, הוא נעלם. כרגיל.
אחר כך התברר שיועציו הקרובים ביותר של נתניהו, הרובצים ובוחשים בתוככי האקווריום המקודש לביטחון ישראל, מקבלים כספים מקטאר תוך כדי מלחמה. אותם יועצים מייצרים "מבצעי השפעה" קטאריים בתוך ישראל, מסכנים את הסכם השלום עם מצרים ומדליפים חומרים סודיים ביותר שנגנבו מצה"ל לתקשורת זרה, בידיעת נתניהו, כדי לבלום מחאה ציבורית בנושא החטופים. וזה כבר לא מפתיע אף אחד. נתניהו עצמו לא מפטר את היועצים ולא מתנער מהם. להפך, הוא מתגעגע אליהם ונותן להם גיבוי מלא. אין לו ברירה, הם יודעים את האמת.
אין בכל מה שנכתב כאן כדי להמעיט מאחריותם של אנשי הצבא, המודיעין והשב"כ למחדל. אחריותם מלאה, נוראה, איומה ומחרידה. היה כאן ליקוי מאורות מתמשך, קונספציה שהכתה שורשים וכיבתה פעמוני ונורות אזהרה, כל זה גבל גם ברשלנות ועצימת עיניים.
אף אחד מהאחראים הללו (למעט כמה זוטרים, בראשם קצין המודיעין החצוף של אוגדת עזה) לא מנסה להתחמק מאחריותו. כמעט כולם שמו מפתחות ופרשו בטרם עת. כל אחד מהם מנסה להכות על חטא בדרכו וכל אחד מהם נושם, מתעורר וישן שנת סיוטים עם מראות 7 באוקטובר. הם אנשים שיש להם מצפון. ממשלת ישראל, בראשותו של "מר ביטחון", נוהגת הפוך. בדיוק כמו בפרשת יוקר המחיה עם נעמה לזימי.
מזלו, הוא נשאר בחיים, כדי לגלות ש"השר הממונה" לא מאשר לרמטכ"ל להעלות אותו בדרגה ולהטיל עליו תפקיד מפרך, בגלל סצינה בודדה ממסיבת עיתונאים כלשהי שהתקיימה לפני כמעט שלוש שנים, בתחילתה של המחאה הציבורית נגד ההפיכה המשטרית.
התרעות פיקוד העורף