גם אמש (ראשון), חנוכה תשפ"ו, הודלקו חנוכיות ברחבי הרצועה. נר ראשון של חג המכבים, חג הגבורה היהודית. הן הודלקו על ידי חיילי צה"ל, החשמונאים של ימינו, שעומדים על המשמר לאורך הקו הצהוב, החוצה את הרצועה לאורכה. והרצועה עצמה? היש להשוות את מראותיה היום למה שהייתה לפני ההתנתקות? יישובים יהודיים על קרקעות מדינה, לצד יישובים ערביים ידועים כמו העיר עזה, ח'אן יונס, דיר אל-בלח. לא חיים בדו-קיום, אבל כמעט בהשלמה. יהודים עושים קניות בעזה, ערבים עובדים בהתנחלויות, והכול תחת ממשל צבאי שדואג שהחיים ברצועה יתנהלו באופן נורמלי ככל האפשר.
אכן, מפעם לפעם התרחשו פיגועים רצחניים. הם לא הרתיעו את המתיישבים. הרצון בהשמדת ישראל, לא ברווחת חייהם של שני מיליון ערבים, הוא שהניע את ארגון הטרור הרצחני בהכנותיו לקראת שבעה באוקטובר. עזה היום היא עיי חורבות, שביניהם נעים אנה ואנה אנשים אומללים, שרבים מהם שיתפו פעולה עם השלטון החמאסי הרודני באותה שבת ארורה. מוות, הרס, רעב, חיים באוהלים שטופי מים ובוץ - כל המכות האלה הן אך ורק באשמת חמאס. אל לנו להתנצל בפני אומות העולם ששכחו כיצד החלה כל הסאגה הנוראה הזאת ובאשמת מי. האצבע המאשימה על המצב הנורא ברצועה מכוונת בזדון כלפי ישראל. שנאת עולם לעם עולם, וכיום - למדינתו.
בכל בתי ישראל הודלק אמש נר ראשון של חנוכה. החג והנס שהוא מעלה על נס רוממו לאורך כל הדורות את רוחו של העם היהודי, על אחת כמה וכמה היום, במצוקתנו מול האויב הערבי ומול שנאת העולם.
התרעות פיקוד העורף