התקשורת אשמה! היא אחת הסיבות המרכזיות לכך שאנשים חדשים ומוכשרים כמעט אינם נכנסים לפוליטיקה. התמונה ברורה: הכל אגו ולא טובת המדינה. כך נראים הפוליטיקאים שלנו כשהם מגיעים לקצה הפירמידה.
נתחיל מהימין: לראש הממשלה בנימין נתניהו חשובה טובתו האישית יותר מטובת המדינה. הוא מוכן לקדם את "חוק ההשתמטות" על אף שהוא מנוגד לכל היגיון, רק כדי להשיג את תמיכת החרדים ולהישאר בשלטון. הוא היה יכול להציע לשמאל ממשלת אחדות לאומית ללא החרדים – ואז היה יכול לגייס את החרדים וגם להגיע להסכמה רחבה על הרפורמה המשפטית. שהרי ברור לכל בר-דעת ששני הצדדים יכולים לשבת יחד ולהגיע להסכמות - והאמת נמצאת אי־שם באמצע. צריך שינויים, אבל מתונים ובעיקר בהסכמה.
אבל מאחר שביבי חש - ובמידה רבה של צדק - שרוצים את ראשו, למה שיסכים? הוא מוכן לפרק את מערכת המשפט ולפגוע ביכולתו של הצבא רק כדי לא להיות מורשע. מה יותר חשוב: גורל המדינה, או אם ביבי גנב או לא גנב? מישהו כאן איבד פרופורציות.
עכשיו השמאל: הם מוכנים לשלם כל מחיר, העיקר שבסוף יוכלו להצהיר שביבי אשם. מאין הצמא הזה לדם בקרב מנהיגי השמאל, שאפילו בינם לבין עצמם אינם מצליחים להתאחד?! כן, גם אצלם הכל אגו. איך יוכלו להציע לביבי לבטל את משפטו וללכת לממשלת אחדות לאומית, כדי להגיע להסכמות רחבות בנושאים הבוערים לקיומנו, הרפורמה המשפטית, החרדים, שיקום הצבא, הכלכלה ועוד?
מדוע שלא יתנו לאנשים חדשים וטובים את ההזדמנות להישמע?
מי שרוצה היום להתקדם בפוליטיקה, צריך להצטרף למפלגות מלאות האגו והחשיבות העצמית - וגם לשם לא קל להתקבל, כי הן מחפשות אנשים "בצלמן ובדמותן". הקמת מפלגה חדשה, אמיתית ונטולת אגו, שיכולה לאחד את העם, היא משימה שכמעט אינה אפשרית בלי תמיכת התקשורת. כן, התקשורת היא זו שחוסמת אנשים חדשים וטובים מלהשתלב בפוליטיקה ההרסנית שלנו. היא אולי האחראית הגדולה ביותר למה שקורה כאן. בלי התקשורת - הפוליטיקאים הקטנים שלנו היו נשארים ללא פה.
כפסיכולוג קליני אני רוצה לומר שאותם פוליטיקאים, על־פי רוב, לא יגיעו לטיפול. למה? משום שהם "יודעים הכל", מורמים מעם, ואינם מרגישים צורך לבחון את עצמם או לשאול מה באמת מניע אותם, טובת המדינה או טובתם האישית. לסיום אזכיר: בגטו ורשה, ימין ושמאל נלחמו ביניהם עד הרגע האחרון ולא התאחדו מול הצורר הנאצי. האם לשם אנו הולכים?
התרעות פיקוד העורף