הדיון על חוק הגיוס הפך לשדה קרב בין מחנות פוליטיים, אך מתחת לרעש מסתתרת שאלה פשוטה ועמוקה יותר: כיצד מחלקים אחריות במדינה ששואפת להיות חזקה, הוגנת ומאוחדת.
כדי להתמודד עם האתגרים הביטחוניים והחברתיים, נדרש לישראל חוק שמחזק את צה״ל בכוח האדם הנדרש, מחזיר לציבור את תחושת ההוגנות ומבסס עקרון שוויון ברור.
מדובר במהלך שמכשיר הבחנה שיטתית בין אזרחים. גם אם מתקבלת מחלוקת רעיונית סביב חוק הגיוס, כאן כבר לא מדובר בדיון אמוני, אלא בהכרעה אזרחית שמבחינה בין דם לדם. הבחנה כזו מערערת את עקרון השוויון ופוגעת ברעיון הבסיסי של אחריות משותפת שעליו נשענת מדינה ריבונית.
הבעיה הגדולה: שליש מהאוכלוסייה מחוץ למערך האחריות
עם זאת, יש להבין שהממשלה פועלת במציאות של מתח אמיתי בין יציבות פוליטית לבין אחריות ציבורית, בתקופה שבה החברה הישראלית מפולגת, מותשת ושחוקה.
הנתונים מראים כי כ־14% מהאוכלוסייה הם חרדים וכ־20% הם ערבים - יחד מדובר ביותר משליש מהמדינה שאינו חלק ממערך האחריות הביטחונית שלה.
חברה שבה חלק כה גדול מהאוכלוסייה אינו נושא בנטל הביטחוני דומה לספינה שבה שליש מהנוסעים יושבים בצד ומביטים בשאר החותרים. ספינה כזו מתחילה לשקוע.
ההגינות כפתרון
מדינה אינה יכולה להבטיח ביטחון כשהעומס נופל שוב ושוב על אותם מילואימניקים ועל אותם צעירים. הגיע הזמן לחוק גיוס אחד, הוגן, כולל ואחראי - חוק שמחזיר את המשילות, השוויון והתקווה.
התרעות פיקוד העורף