מטרת חוקי נירנברג הייתה להפוך את היהודים, בתחילה בגרמניה ואחר כך בכל מקום, לבני אדם חסרי זכויות וחסרי מעמד, וזה רק בשלב ראשון. הנאצים לא חשפו בתחילה את כוונותיהם האמיתיות נגד היהודים והתרכזו בנושאים אחרים. כך גם BDS שהתרכז, לפעמים בשיתוף פעולה עם גורמים ישראליים, בפעולות שמטרתן כביכול למנוע פעילות כלכלית ישראלית ב”שטחים”, אך תוך זמן קצר הרחיב הארגון את קשת תעמולתו ופעולותיו לפסילת עצם קיומה של מדינת ישראל.
אחת התומכות המרכזיות של הארגון, הסופרת האמריקאית אליס ווקר, לא הותירה ספק בעניין מטרתו. את מקומו של צלב הקרס בהפגנות ובעצרות המאורגנות נגד ישראל ויהודים באוניברסיטאות ובכיכרות תפסה הכאפייה המשובצת בנוסח זו של יאסר ערפאת.
כפי שהגסטפו ומשרד החוץ הגרמני, וכן ארגונים פרו־נאציים בארצות הברית, באמריקה הלטינית ובבריטניה פעלו בעבר כדי להבאיש את ריחם של היהודים, כך קיימות תופעות אנטישמיות ואנטי־ישראליות עכשיו. תופעות אלה מונעות בקמפיינים – לעיתים חשאיים ולעיתים לא כל כך חשאיים – של מדינות כקטאר, כשאחת המטרות היא לצנן את היחסים בין ארצות הברית לישראל ולהעלות את רף האנטישמיות כאקט ספונטני כביכול.
אחד ממוקדי ההסתה האנטישמית של הנאצים בזמנם ושל דומיהם בשמאל ובימין הקיצוני היום הוא תחום התרבות. בגרמניה הנאצית אסרו על אמנים יהודים לבצע מוזיקה של מלחינים גרמנים, ויצירות של מלחינים יהודים הוחרמו לחלוטין, כמו גם יצירות ספרותיות, קולנועיות ואחרות. הכוונה הייתה לטשטש את הזהות היהודית בתרבות ובהיסטוריה האנושית בכלל. הסופר היהודי הגרמני הגדול היינריך היינה אמר כבר לפני כ־200 שנה, “במקום שבו שורפים ספרים, שם ישרפו בסוף גם בני אדם”, ואזהרתו התאמתה לא רק בפעולת הנאצים אלא גם בזו של חמאס בעוטף עזה ובנגב המערבי.
חלק מעולם התרבות במערב הגיב על כך לא בהוקעת מחוללי הטבח, האונס והרצח – אלא דווקא בביקורת כלפי הקורבנות ובני עמם שנחלצו לגבות מחיר מהמפלצות ומתומכיהם. שיא הצביעות בעולם הספרות הבינלאומי היה בהחלטה של מו”לים ומחברים שונים לפתוח בחרם על ישראל שבועיים בלבד לאחר טבח 7 באוקטובר – כאילו לסמן הזדהות עימו. החרמות התרחבו לתחומי תרבות נוספים, בדגש על הפעילות המוזיקלית.
אמנים זרים שאיימו עליהם באלימות הדירו רגליהם מישראל ואמנים ישראלים הוחרמו. גם סרטים ישראליים הוחרמו, בניגוד לסרטי תעמולה פרו־פלסטיניים (שחלקם הופקו בישראל) אשר חגגו בפסטיבלים שונים. אופרת קובנט גרדן האנגלית נכנעה לטרור וביטלה הפקה משותפת עם האופרה הישראלית.
אפילו הנאצים בזמנו לא זכו להד כה חיובי ותומך מצד חלק מעולם התרבות. אמני ישראל עומדים בגבורה ובכישרון מול הגל העכור הזה והם ראויים לכל סיוע מהממשלה וממוסדות התרבות. ויש גם זיק של אור והתעוררות, כשגורמים זרים שונים קובעים עמדה נגד השיקוץ וההסתה. כך החליטה רשות השידור האירופית שישראל תשתתף באירוויזיון נגד ניסיונות החרם של חמש מדינות על ישראל, כשבראש המחרימות צועדת הולנד, שאחרי מלחמת העולם השנייה הצליחה להסתיר את חרפתה על ששיתפה פעולה עם הנאצים, והפעם גילתה את פרצופה האמיתי.
זו לא הייתה, אגב, פעולתה היחידה של הולנד במסע החרמות: היא גם ביטלה את קונצרט החנוכה המסורתי באולם התזמורת הלאומית בגלל השתתפות זמר ששירת בעבר בצה”ל.
שם העיר נירנברג מסמל לא רק את חוקי הרצח והשנאה, אלא גם את המקום שבו חלק מהאשמים באו על עונשם. מקביליהם הרוחניים היום עדיין בסורם.
התרעות פיקוד העורף