שאלה לפני שמאשימים את אוסטרליה: כיצד הממשלה נאבקת באנטישמיות?

הפיגוע באוסטרליה מעלה שאלה: האם מדינת היהודים עושה משהו לנוכח פרץ האנטישמיות הגדול ביותר מאז מלחמת העולם השנייה, חוץ מלהתלונן עליו בראיונות ובציוצים?

לילך סיגן צילום: נתן דביר
גדעון סער בסקיי ניוז אוסטרליה | צילום: סקיי ניוז

המציאות השתנתה. אולי הגיע הזמן שנכיר בכך. מה שאנחנו רואים היום בעולם הוא תוצאה של עבודת שטח בת יותר מעשור, שלא קיבלה מאיתנו מענה. היא כללה השתרשות בבתי ספר ובמחלקות ללימודי המזרח התיכון באוניברסיטאות, הקמת ארגוני סטודנטים ומוסדות צדקה, הפעלה של תעמולה עקבית. כך נבנתה רשת מסועפת, שהלכה והתבססה במערב לצד גלי הגירה.

עמיחי שיקלי
עמיחי שיקלי | צילום: מרים אלסטר פלאש 90

המערך הממשלתי שאמור לשרת את הצרכים האלה לא עבר שינוי בעקבות המלחמה – הוא מפוצל ומוחלש, בדיוק כפי שהיה לאורך כל העשור האחרון. התפוצות והלוחמה באנטישמיות הופרדו ממשרד החוץ כאתנן פוליטי, שמעולם לא הוחזר.

מערך ההסברה נמצא בכלל תחת משרד ראש הממשלה, ואמור לתכלל את פעילות ההסברה, אך אין לו סמכות חוקית לכך וגם אין לו כוח האדם הדרוש או תקציבים מותאמים. גם דוח מבקר המדינה שפירט את הסיבות לכישלון הקולוסאלי של ההסברה לא ממש הזיז משהו למישהו.

''יום הזעם'' הפרו-פלסטיני בסידני, אוסטרליה
''יום הזעם'' הפרו-פלסטיני בסידני, אוסטרליה | צילום: רויטרס

עמנו הקטן מסתובב כיום מפוחד, כעדר ללא רועה. בנוסף, אחרי 7 באוקטובר, ישראל כבר אינה יכולה לטעון שהיא המקום הבטוח ביותר ליהודים בעולם, גם אם אנחנו, כישראלים, חשים כך.

תגיות:
אנטישמיות
/
הסברה
/
אנטישמיות באירופה
/
אנטישמיות בארצות הברית
/
עמיחי שיקלי
פיקוד העורף לוגוהתרעות פיקוד העורף