לכן, אוי למי שמשליך את יהבו על ועדות חקירה, אוי למי שמאמין ומקווה שוועדות אלה יסירו את המכאוב, ייתנו מענה של ממש למחדלים, יביאו למיצוי המסקנות והדין עם האשמים ויהוו לקח לעתיד.
העובדות מוכיחות את ההפך הגמור. אין ספק שבמדינה נאורה - מחדלים, פשעים ממלכתיים ורשלנות פושעת שגורמים לאסונות - מחייבים הקמת ועדת חקירה ממלכתית עם סמכויות מלאות לחקור את כל ההיבטים ולהקפיד על מעקב אחר ביצוע העונשים שהוטלו בעקבות מסקנות הוועדה.
אלא שלדאבון הלב במדינת ישראל זה לא המצב. עובדה. מקימים ועדת חקירה עם הרבה תקוות וציפיות למסקנות ולתוצאות, אולם בדרך הכל מתמוסס או לא מגיע למיצוי, ובמקרה הטוב - לא למיצוי מלא.
"נתניהו, אחרי כהונה של שנים רבות, ידע והיה אמור לדעת על הבעיות החוזרות ונשנות באתר, כולל התרעות חוזרות על ליקויים ותכנון לקוי. למרות כל אלה, הוא לא פעל כפי שמצופה מראש ממשלה אחראי, שקיבל דוחות והתרעות", קבעה הוועדה.
אין ספק שהממשלה הנוכחית, הנושאת במלוא האחריות לאסון 7 באוקטובר, לא תאפשר הקמת ועדת חקירה ממלכתית. היא גם תעשה הכל למנוע הקמת ועדת חקירה כלשהי. אולם, כפי שנכתב כאן, אם תקום סוף־סוף ועדת חקירה ממלכתית, זה יקרה במקרה הטוב בעוד יותר משנה, ורק בתנאי שתקום כאן ממשלה חדשה. אחר כך, עד שיושלם הרכבה, עד שתתחיל בעבודתה ועד שתגיע למסקנותיה, יעברו שנים.
ובסוף, מה ייצא מזה? כנראה בדיוק מה שראינו מוועדות החקירה לאסון מירון ולפרשת הצוללות. אין ספק: עם ישראל זקוק בדחיפות לגורם ממלכתי שייתן מענה עם מסקנות חד־משמעיות למחדל ולאסון הנורא הזה. למען המשפחות השכולות, הפצועים, החטופים ומשפחותיהם. למען עם ישראל ועתיד המדינה. אלא שלדאבון הלב - זה לא נראה באופק.
התרעות פיקוד העורף