1. איפה ואיפה
חזרה לארנון בר־דוד. כאשר יו"ר ההסתדרות לא התייצב לתחילת הדיון בעניינו בבית משפט השלום בראשון לציון, סבר בא כוחו עו"ד פטמן שאין חובה כזאת. לאחר שדורית סבן נוי, שופטת בית המשפט, איימה שתדחה את הדיון בטענה שנוכחותו היא בגדר חובה, בר־דוד מיהר להתייצב. כל שופט או שופטת בישראל חייבים להעמיד על מקומו חשוד - ולא משנה אם זה מר בר־דוד מבר גיורא או מר נתניהו מנתניה. האכיפה חייבת להיות שווניות, אבל לא במקרה של השניים.
נכון שבין נתניהו לבין בר־דוד קיים הבדל - ולא רק בשל העובדה שנתניהו מוקף בעדת ביביסטים בעוד בר־דוד מוקף באשתו בלבד. השניים נבחרו בבחירות דמוקרטיות, אלא בעוד יו"ר ההסתדרות אחראי לגורלם של מאות אלפי עובדים, ראש הממשלה אחראי לכלל אזרחי המדינה, על כל המשתמע מכך. בעוד נתניהו מכהן בתפקידו, לאחר שבג"ץ נפל בפח ולא השעה אותו בעילה המופרכת שיכולותיו הנדירות מאפשרות לו לנהל בו־זמנית את ענייני המדינה ואת משפטו, בר־דוד נאבק עדיין על חזרתו להסתדרות.
בינתיים, הנאשם נתניהו ממלא את תפקידו בפול טיים ג'וב, בעוד בר־דוד - שהוא בגדר חשוד בלבד - נעדר מתפקידו יותר מחודש, וזה כאמור עלול לפגוע בציבור העובדים. גם הבדלי ההתנהגות של השניים אינם מתבטאים ביחס השופטים אליהם. בעוד בר־דוד שיתף פעולה עם החוקרים, לא השמיץ את מערכת המשפט ובילה מספר ימים במעצר, נתניהו התנהג כבר מתחילת הדרך כאילו המשפט הוא נגד מצביעי הליכוד, ובימים אלה טוען במשתמע שהמשפט הוא בעצם נגד אזרחי המדינה: כלומר, מדינת ישראל מאשימה את אזרחיה.
לא נחזור כאן על טענותיו המומצאות כאילו אין כלום כי לא היה כלום, תפירת תיקים וכדומה. על הדרך, הוא הורס באופן שיטתי את מערכת המשפט ונמנע מלגנות את קריאותיהם של שר המשפטים ושר התקשורת לא לציית להוראות בג"ץ. הצדק במצב זה לא רואה אור אלא חושך. גם בר־דוד יכול היה לעשות כמעשה נתניהו ולנצל לטובתו את משאבי ההסתדרות. הוא יכול היה לגייס את ראשי הוועדים וארגוני העובדים, עד כדי השבתה כללית של המשק, בעילה של ניסיון לתפירת תיקים - אבל נמנע מכך.
לעומת זאת, ראש הממשלה מתנהל כאילו "המדינה זה אני". הוא מנצל את נכסי המדינה בישראל ובעולם כדי לסחור בהם ולקדם את טיעוניו. ואני לא מדבר על בזבוז זמנם של חברי כנסת ושרים המתייצבים בבית המשפט ללא בושה ומבזבזים אלפי שעות עבודה. יו"ר כנסת סביר חייב היה לקזז את בזבוז הזמן הזה מתלוש שכרם.
שגריר ארה"ב בישראל מייק האקבי התייצב בבית המשפט עם בובת באגס באני כדי לקדם את הטיעון של ביבי. נשיא ארה"ב ביקש מהנשיא יצחק הרצוג חנינה עבורו, ומי יודע מה נתניהו ייתן בתמורה. עוד רגע, וגם נשיא הונגריה ויקטור אורבן יגיע לישראל - ואחריו נשיא אוסטריה. הנזק הנגרם בכך למערכת המשפט הישראלית, שתוארה עד היום כעצמאית, עצום וייקח שנים לתקנו.
ובזמן שנתניהו לועג למערכת המשפט, בר־דוד נלחם על זכותו הבסיסית לשוב להנהגת ההסתדרות עם סידורים למניעת ניגודי אינטרסים. התיאור כאן מעיד על אי־שוויון קיצוני באכיפת החוק: יש מבחן נתניהו, ויש מבחן בר־דוד. כמה חבל ששרת המשפטים לשעבר איילת שקד טרפדה את יוזמת ממשלת השינוי למנוע מראש ממשלה הנאשם בפלילים לכהן. כולנו משלמים עכשיו את המחיר. ועדיין, עסקת טיעון היא הבעיה ולא הפתרון.
2. חרטוטי יוקר המחיה
באותה הזדמנות הוא תוקף את השמאל, ששוקל לדבריו ללכת עם "האחים המוסלמים", בעוד הוא עוצם עיניים כשממשלתו מבקשת לגייס את קולות חברי הכנסת הערבים לתמיכה בחוק ההשתמטות. הלוואי ששר האוצר היה עושה עשירית ממה שח"כ לזימי עושה בכליה הצנועים למען הורדת יוקר המחיה בדיור הציבורי ועוד.
סמוטריץ' גם הכריז על רפורמה במשק החלב, שהוא מקדם באופן מוזר באמצעות קמפיין הממומן בכספי הציונות הדתית. במסגרת זאת, הוא יוריד החל מאפריל 2026 ב־15% את המחיר שהמחלבות משלמות לרפתנים. אם כך, הוא מוזמן להיות אורח הכבוד בטקס סגירת המחלבות והחקלאות הישראליות. אזכיר שמדובר באותו שר האוצר שמגלה את העמדות המיליטנטיות ביותר בנוגע לשמירה על גבולות ישראל המתוחזקים בצפון ובדרום על ידי החקלאים, ובאותה נשימה תומך בחוק הפטור מגיוס.
סמוטריץ' מתיימר להילחם ביוקר המחיה דרך הכפלת תקרת הפטור ממע"מ על קניות באתרים בחו"ל ל־150 דולר. זה המהלך ההזוי ביותר - ציבורית וגם ערכית. לא היה דבר כל כך פופוליסטי בישראל מאז המחאה החברתית ב־2011 שבעקבותיה הונהג הפטור לראשונה. המהלך הנוכחי התקבל בניגוד לעמדתו המקצועית של מִנהל רשות המיסים. בעוד ממשלות בעולם מבטלות את הפטור ומטילות מכסים חדשים כדי להגן על הייצור המקומי, שר האוצר שלנו הולך בדיוק הפוך.
לדוגמה, סיפור התייקרות הארנונה. סמוטריץ' ביטל את הנחיית שר הפנים הקודם ואפשר לרשויות מקומיות לגבות תעריפים חריגים שיגיעו ל־5% לשנה. האם הוא אינו מבין את הפגיעה הקשה של המהלך הזה בעסקים ובמאבק ביוקר המחיה? כנראה שהוא מבין. אבל כשנתניהו לוחץ משיקולים פוליטיים, אז אין ברירה.
אם היה לנו שר אוצר אמיץ, הצעד הנוסף המתבקש היה ביטול ההקפאה של מדרגות המס, מה שהיה מביא לגידול בהכנסה הפנויה של כל שכבות האוכלוסייה המשלמות מס. איך לממן את המהלך? למשל בביטול חלקי של כספים קואליציוניים או בסגירת משרדי ממשלה לענייני כלום ושום דבר.
הבשורה הקשה היא שככל שמועד הבחירות ילך ויתקרב, עוד בטרם ההכרזה הרשמית על מועדן, יבוצעו להערכתי צעדים פופוליסטיים נוספים. למשל, אפשרות הפחתת מס הבלו על בנזין, או מענק חד־פעמי לקבוצת אוכלוסייה המקורבת לצלחת. הבשורה הקשה יותר היא שאת כל המהלכים הללו ניאלץ לממן על חשבוננו מיד אחרי הבחירות.
3. פרס התעשייה
בשבועות האחרונים עורך מי שמכונה "נובו" סיורים במפעלי תעשייה ומפגין נוכחות בשטח. גילוי נאות: אני מכיר אותו כמנכ"ל אפריקה־ישראל וגם מתפקידיו הקודמים. הוא ידוע כמנהל הוגן עם אורך רוח ומקצועיות - אבל לא פראייר. ניסיונו העשיר בתעשייה מתבטא גם בניהול פקר פלדה וסמנכ"ל סאיטקס. הוא פוליטיקאי לא קטן ביכולתו לפתור משברים בלי להיכנס לעימותים מיותרים. כיום הוא משמש כיו"ר איגוד תעשיות המתכת בהתאחדות וכיו"ר החברות העסקיות חד אסף תעשיות וקל קר עין כרמל.
כשנדמה היה שנובוגרוצקי יהיה מועמד מוסכם יחיד, צץ ברגע האחרון שמו של צורי דבוש, יו"ר חברת קליל תעשיות. על פי ההערכות, דבוש רץ בתיאום עם מאיה שוורץ - מנכ"לית איגוד ההייטק שמועמדותה לתפקיד נפסלה. הפסילה, בנימוק של היעדר חמש שנות ניסיון ניהולי בתחומי התעשייה, הפתיעה. לא ברור כיצד מודדים "ניסיון ניהולי" והאם תפקידה כמנכ"לית איגוד ההייטק אינו מספיק. אלא שבאותה מידה את אותן טענות ניתן להפנות כלפי דבוש עצמו. הוא אומנם איש עסקים מצליח, אבל חסר ניסיון בפוליטיקה עסקית וניסיונו בפתרון משברים הוא אפסי.
"אני רואה בתעשייה הרבה יותר מעוד ענף כלכלי. היא הלב הפועם של העצמאות שלנו ושל היכולת שלנו להמשיך לבנות כאן עתיד", אומר לי נובוגרוצקי בריאיון ראשון ומוסיף: "מהיכרותי עם עולם הייצור, אני רואה בהתאחדות לא רק ארגון אלא בית אמיתי לתעשיינים ומנוע להאצת הכלכלה: החל מהתעשייה הכבדה ועד לעסקי משפחה בפריפריה, מהמעבדות הטכנולוגיות ועד לקווי הייצור".
"יש לישראל את הכלים ואת הכספים הנדרשים, אך לצערי היא לא מחלקת אותם נכון. צריך להוסיף אפיק סיוע חדש לתעשייה המקומית שלא מייצאת, ולהעביר גם לה תמריצים בתנאי שתהיה תחרותית. ללא סיוע נאות, תעשיינים ייאלצו לסגור קווי ייצור מקומיים ולהעבירם לחו"ל, וזה מה שמתחיל להיות".
"לבייב הוא איש חב"ד, והרבה חיילים בישראל ששירתו בקרבי במלחמה האחרונה עלו לישראל בזכות פעילותו למען הציונות כמנהיג בחב"ד. אני לא מעורה כיום בפעילותו, אבל הוא ממשיך להיות אחד היהלומנים הגדולים בעולם ועוסק בפרויקטים בתחום הנדל"ן. אנחנו מתראים בשמחות כמו חתונות, בר מצווה ואירועים חברתיים".
התרעות פיקוד העורף