מרד החשמונאים לא פרץ בירושלים. עיר המקדש ומרכז השלטון הסלווקי בארץ הייתה גדושה ביהודים מתייוונים, מקורבי המלכות הזרה. מהכוהן הגדול המתייוון יאסון, שקנה את הכהונה בכסף, בנה מוסדות יווניים בעיר והפך אותה ל"פוליס" יווני, ועד מנלאוס, עוד כוהן גדול מטעם, ששילם יותר מיאסון, ירש אותו - ומאותו רגע היה עסוק בשוד כספי המקדש כדי לשלם את חובותיו לאנטיוכוס.
היוונים שלטו ביד רמה, שדדו וטימאו את המקדש - הרבה בזכות המשת"פים היהודים שלהם. ירושלים, לב העם היהודי, הלכה והתנוונה, הלכה והתייוונה. לא הייתה תקווה מירושלים. שום מרד לא יכול היה לפרוץ בעיר שהנהגתה "שכחה מה זה להיות יהודים".
המרד פרץ בפריפריה. במודיעין. במשפחת כוהנים פשוטים. רחוקים מחצרות המקדש ותככיו. רחוקים מהחומרנות המתייוונת של ירושלים, אבל דבקים ברוח היהדות. הם לא העלו בדעתם להסתגר בבית המדרש ולהסתפק בלימוד תורה. "מי לה' - אליי!" הייתה קריאת הקרב שלהם, בשם היהדות. למען היהדות.
נס פך השמן הוא חוק ההיסטוריה היהודית. די בפך שמן קטן אחד להאיר אור גדול - גם כשכל שאר הכלים טמאים או ריקים. די בגרעין קטן הדבק באמונתו הטהורה ומוכן להקריב הכל למענה - והוא יגבר גם על אויביו הזרים וגם על האחים שהסתאבו מבית. מדינת ישראל היא נס פך השמן הזה. כאשר שליש האומה הושמד ועמדנו כאן מאות אלפים מול מיליונים – המדינה הזו קמה והציבה את מנורת המקדש כסמלה.
# # #
אנטישמיות היא אחת התופעות ההיסטוריות הבלתי מוסברות. התרבות היוונית המפוארת - עם הפילוסופיה שלה והשירה והתיאטרון והפיסול והארכיטקטורה – ידעה להכיל ולקבל ולכבד את כל העמים ברחבי האימפריה שהותיר אחריו אלכסנדר הגדול. אבל היא לא יכלה להכיל את העם היהודי ולקבל את השונוּת שלו.
בספרי המכבים למדנו על גזירות השמד, אבל אנטיוכוס לא המציא את האנטישמיות. קדמו לו פרעה במצרים "אשר לא ידע את יוסף" וגזר "כל הבן היילוד היאורה תשליכוהו", ועד להמן של מגילת אסתר, שלא יכול היה לסבול את עצם קיומו של "עַם אֶחָד מְפֻזָּר וּמְפֹרָד בֵּין הָעַמִּים בְּכֹל מְדִינוֹת מַלְכוּתֶךָ... וְדָתֵיהֶם שֹׁונוֹת מִכָּל עָם... וְלַמֶּלֶךְ אֵין שׁוֶוה לְהַנִּיחָם". עצם השונות הייתה התירוץ להשמדה.
אנטיוכוס לא המציא דבר חדש. גם לא האנטישמיות הכנסייתית האירופית, הגזענות הגרמנית והמהדורה המוסלמית הנוכחית שלה. רבים ניסו להסביר את התופעה ההיסטורית הזו בסיבות דתיות, חברתיות, תרבותיות וכלכליות - ואין הסבר טוב ומשכנע אחד.
התירוצים לשנאת ישראל מתחלפים מדור לדור, אבל השנאה לעולם עומדת. ועצם המשך קיומו של העם הזה בכל תהפוכות ההיסטוריה הוא נס. היהודים בעולם מהווים רק שבריר אחוז, בסך הכל שני פרומיל מאוכלוסיית העולם. אבל פך השמן הקטן הזה העניק לעולם את האמונה באל אחד, את התנ"ך ואת הנצרות, את המרקסיזם ואת הפסיכולוגיה הפרוידיאנית ואת תורת היחסות, ולמרות כל אלה - ואולי בשל כל אלה – שונאים אותנו.
# # #
עמותת מתנת חיים עוסקת בעידוד תרומות של מתנדבים בריאים התורמים כליה מגופם, שלא על מנת לקבל תמורה ובלי קשר משפחתי או חברתי קודם עם הנתרם. תופעה שהיא פלא מקומי ועולמי, ורוב התורמים – בני הציונות הדתית. לאחרונה ציינה העמותה את תורם הכליה ה־2,000.
ישראל ניצבת במקום הראשון בעולם בתרומות כליה אלטרואיסטיות מן החי. אבל כשרצו ראשי העמותה לרשום את השיא העולמי הזה בספר השיאים של גינס, זכו לתשובה שלילית גסה. הארגון, כך ענו, לא מקבל בעת הזו הצעות לשיאים מישראל.
אולי צריך לבקש מאיזה גוי ידיד ישראל בחו"ל להציע את ספר השיאים של גינס עצמו לתואר אלוף העולם באנטישמיות לא רצחנית. ודאי שפרעה והמן ואנטיוכוס והיטלר היו גרועים מהם. רצחניים - אבל זו ממש אותה אנטישמיות שלא ידעה להכיר טובה לעם ישראל על כל מה שהעניק לאנושות. וכאמור, אולי להפך.
זו השנאה של מי שאינו סובל את המראה המוצגת בפניו. יש היוצאים להשמדת עם מאורגנת וממושטרת ביעילות הגרמנית, יש היוצאים לטבוח ולשחוט נשים וזקנים וילדים יהודים כמיטב המסורת הערבית מימי מוחמד, ויש המסתפקים בשנאה אקדמית שקטה, לא אלימה, האומרת שאין לה כל עניין להכיר בשום דבר טוב, אם הוא יוצא מישראל.
# # #
מנהג ישראל להעניק לילדים "דמי חנוכה" לחג. אולי זכר למטבעות שטבעו השליטים מבית חשמונאי ונשאו לראשונה סמלים יהודיים: רימון וענפי דקל ומנורת שבעת הקנים.
# # #
סוגיית אי־גיוס החרדים היא פצע פתוח בחברה בישראל. פצע שלא יתרפא כמובן באמצעות חוק ההשתמטות הנדון בימים אלה בכנסת. פצע שלא יירפא עד שהחרדים לא יפסיקו להוציא את עצמם מן הכלל וייענו לקריאה העתיקה שראשיתה בימי מרד החשמונאים: "מי לה' - אליי!".
אליי, אל שורות הלוחמים. מתתיהו הכהן שהרג את המתייוון שביקש להקריב קורבן לעבודה זרה במודיעין - לא קרא לאחיו להפר את "גזירות אנטיוכוס" בכך שיסתגרו בבית המדרש ללמוד תורה כדי להציל את היהדות, להפך. הוא קרא להם להיות לחיילים ולהילחם כדי להציל את היהדות.
ומרגע שהתחוללה המרידה מלמטה, מהפריפריה, והיהודים אחזו בנשק ולחמו לחירותם בשם אמונתם – גם התחולל הנס. הגרעין הקטן, האמוני, המרדני, הספיק להצית אש גדולה. פך השמן הספיק לשמונה ימים. אולי ממש כך יהיה גם בימינו. אם החרדים ייצאו בהמוניהם לשרת בצה"ל, זה יהיה בבחינת נס - אבל הנס הזה לא יתרחש, אם לא תקום המדינה ובצר לה גם תעשה מעשה: תאכוף שירות על הכל. ובלי סנקציות – זה לא יקרה. אז, אולי תתחולל גם ההתעוררות מלמטה, מהפריפריה החרדית שתמרוד במנהיגיה ותקדש שם שמיים בשירות מלא, באמונה ובהקרבה - שתשלח את בניה להיות חשמונאים.
התרעות פיקוד העורף