האירוע באחד החופים היפים בסידני אוסטרליה היה חריג, אבל אם לא נשים לב שמשהו השתנה, זה עוד ייגמר בחנוכייה שלמה בניו יורק. אירועי ירי היו ועוד יהיו לצערנו, אבל בחוף הים היפהפה של בונדי זה סימן לחג לא שמח בכלל.
האנטישמיות איננה רק בעיה יהודית. תקראו שוב. היא גם סממן לשלטון חלש שסופו להיכנע לרדיקליזציה אסלאמית שתאיים על ליברליזם שנבנה במשך עשורים, ואז הזמין אליו מהגרים.
זה יתחיל באירוע טרור כזה או אחר, יימשך בטרור השקט של חרם מסוים, צרכני או אחר, ואז יתרחשו תקריות שינרמלו תופעות, וכך תיווצר שגרה. היהודים למזלם הם רק סטטיסטים במשחק ההיסטוריה. זה יתחיל במשהו מפתיע וצפוי להסלים בעקביות, אחר כך יבואו מוסדות האקדמיה והפגנות בעד דבר שנראה מוצדק.
יום אחד יפקח תושב סידני את עיניו ויראה שהתמיכה הממשלתית במאבק עממי בעולם מתחילה להגדיר צדדים ומחנות, הביקורת כבר איננה נשמעת, והדגלים כבר נתלים בכל פינת רחוב. זהו אינו תרחיש פסימי, זו המציאות, וזה העתיד גם בצד השני של העולם, שהיה ידוע ברוגע ונינוחות, אך לא עוד.
האנטישמיות, כשמה כן היא, אבל מדובר במקפצה להשתלטות של גורמים קיצוניים ואסלאמיסטיים. זו איננה תופעה מתוכננת לפרטים, אלא נחשול שמתחיל בסממני מחאה כנגד קבוצה דתית, ואם יש לה מדינת מקור מה טוב, כי אז נוצר החיבור המושלם שאיש כבר לא ינסה לברר מתי ואיך התחיל.
אנטישמיות היא כמו סרטן, החולה אינו היהודי אלא המדינה שבה הוא חי, אבל היא רק השלב הראשון. לפתע נראים מסגדים ובתי תפילה במקומות לא צפויים, החיבור הדתי מתבצע מיד, ובחסות ערכים של סובלנות והפצת הטוב, הכל מתחבר לרכבת שברגע שמתחילה לנוע על המסילה - יהיה מאתגר לעצור אותה.
המסילה היא המדינה, אבל את היעד שאליו הרכבת הזו נוסעת, המדינה כבר לא תוכל לקבוע, כי האנטישמיות היא הרכבת שלא תכננו, הקו שאף משרד תחבורה לא פתח, והיא מעידה בראש ובראשונה על חולשת משטר ליברלי או אחר, שמישהו השתלט לו על המסילות.
אבל אל תטעו, קו רכבת לוקח זמן לבנות, גם להסיט, וחייבים להיות ערניים, כי תשתית תחבורתית היא הערכים שעליהם אנו נבנים כמדינה וכחברה.
חולשת ממשל היא מרכיב חשוב אך לעיתים בלתי נראה. אלו הם סממנים קטנים שאיש לא מייחס להם חשיבות רבה, ונוטים להבליג עליהם ולקבל אותם במסווה של חופש דת, סובלנות לאחר, או הזדהות עם אחד מהמאבקים הלאומיים העדכניים. ואז מגיע התיבול הדתי, והרכבת מוכנה לצאת לדרך, בהצלחה לנו.
אנטישמיות מיוחסת ליהודים. היא בעיה שלנו, נכון, אבל היא איום על כל מדינה ומדינה, צרות רבות וגדולות יגיעו היכן שזה יתחיל, וליהודים כבר לא יהיה קשר לזה. על כן, הסממן האנטישמי הראשוני צריך להדליק נורות אזהרה בחברה מתוקנת, כאילו זו מאוימת עכשיו על ידי חיידק טורף, לא כשר.
היכן שמטיפים לגלובליזציה של אינתיפאדה, בסוף לא יוכלו לקיים חופש דעה בקמפוסים. במקום שבו ירו בטקס דתי ליד הים, לא יוכלו בקרוב להיכנס למרכז קניות מבלי שישאלו אתכם אם אתם חמושים.
זה נראה לכם מוזר? תקראו מה קרה בגרמניה לפני פחות ממאה שנה, ולמצטיינים - קראו על ההיסטוריה שלנו כיהודים, מתקופת בית ראשון ושני.
חנוכיית אזהרה
המאבק באנטישמיות איננו הצבת חנוכיות של חב"ד בשדרה החמישית, גם לא קיומם של טקסים מוחצנים בווליום גבוה, הדרך היא אחרת. להמשיך בשגרה כקבוצה, לחיות חיים ללא חששות מיותרים ולהיערך לכל תרחיש.
עכשיו נרד לרגע מהסיסמאות. אז כן להתחיל לאמן את התלמידים בבתי הספר בקרב מגע ובהגנה עצמית, להכניס קורסים של מודעות ביטחונית, להתנהל בגו זקוף ולא להשתבלל מול כל חצוף. הדרך של ממשלת ישראל להתמודד היא קודם כל לקבל אחריות.
כן, זה באחריותנו, ואין מה להחזיק משרד למורשת, או לצאת בקמפיין חיזוק הזהות היהודית-ציונית ולסגור שגרירויות בעולם, להוריד דגלים לחצי התורן ולכתוב מכתבי אזהרה.
יש לפתוח שגרירויות, לפעול באמת להכשרת הקהילות היהודיות בעולם לעלייה, ולא לבוא בטענות לראש ממשלת אוסטרליה. אין מה לבנות עליו, אבל אחרי אירוע כמו נר ראשון בסידני, כדאי להזמינו לביקור ולשיחה בניר יצחק ובשדרות.
עכשיו בואו נתעצבן לרגע. הרי אם היינו רוצים להניח תפילין, להתפלל או לרכוש נרות להדלקה בשבת, היינו עושים את זה. מי שרוצה להדליק נרות, יניח את החנוכייה על החלון בגאווה. לא תמיד צריך לארגן אותה בכיכר עיר גדולה, כמו שלא היינו רוצים לראות טקסים דומים של דתות אחרות בלב המדרחוב.
הדת היא נפלאה, ובתור מי שהקים את צוות מאיר בחבצלת השרון כדי שבית הכנסת ביישוב שלי לא ייסגר ומאז הוא פתוח בערב שבת - אני תמיד אומר כי הדת היא בפנים, הטקסים הם בחוג המשפחה והחברים, וכל השאר הוא היכולת לחיות בין אנשים ששונים ממך.
דתם אולי שונה, אבל הם חולקים אותו הרחוב.חוזק הקהילה לא נמדד בהדלקת נרות בטיימס סקוור, אלא ביכולת שלה לחיות לצד אחרים, לתרום ולהיתרם, לסדר ולהסתדר.
חוזק קהילתי הוא היכולת להזמין קהילה נזקקת אחרת תחת חסותך, ללמד את מה שאומרים שאתה טוב בו, ובוודאי שלא לצעוק בקול גדול כי אני העם הנבחר. גם אם זה נכון, שמור את זה לעצמך, יהללך זר ולא פיך, הצניעות היא הכוח החזק מכל.
חוסר סובלנות לאחר, מיסיונריות דתית וזלזול בדת אחרת הם פסי הרכבת שאותם אנחנו לא רוצים לסלול. תחשבו מתי אמרתם משהו גזעני למישהו.
אולי זה היה היום בבוקר ופשוט לא שמתם לב? תזכרו מתי והיכן קיללתם ובאיזו שפה. את מי הייתם מוכנים לקבל ככלה של הבן או השכנה מלמטה?
ועכשיו תעצמו את העיניים ותגידו לעצמכם ביושר את מי לא. יש שכנים ממוצא מסוים, צבע עור מסוים או שפה שלא הייתם רוצים? יש, וזו תופעה אנושית שצריך להתמודד איתה, אבל היא מתרחשת לא רק בסידני.
אני לא צריך שישאלו אותי אם אני יהודי בשדרה החמישית, ולא צריך לתכנן תשובה להזמנה להניח תפילין. אני אבחר לגשת אם ארצה, ברחוב או בשדה התעופה, לדת מזמינה ומכבדת, סובלנית ולא מטיפה.
אדם נולד משויך לדת מסוימת בדרך כלל, חייו ואורחותיו יקבעו אם הוא יחיה לפיה, איך ואם בכלל. אין מה לכפות עליו, וזה שהוא יהודי לא מחייב אותו לתפילין. אולי זו המצווה שלך - אבל אלה החיים שלי.
לקהילת סידני הענפה אני קורא להזמין מאה מבוגרי המלחמה האחרונה אליכם, להכיר להם את הים וללמוד מהם קורס התנהלות ביטחונית במרחב, איך להביט ולאן, מה לעשות ומתי.
לנוכח מאורעות השבוע כדאי שנזכור כי נר ראשון בצד אחד של העולם בסידני ליד הים עוד יכול להתגלות כחנוכיית אזהרה מלאה בשדרה החמישית. אנחנו כאן לא רק בשביל לברך או להתפלל, אלא גם כדי לשמור מפני הדליקה.
התרעות פיקוד העורף